"מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן... תניא רבי מאיר אומר: משיכיר בין זאב לכלב, רבי עקיבא אומר: בין חמור לערוד, ואחרים אומרים: משיראה את חברו רחוק ארבע אמות ויכירנו. אמר רב הונא: הלכה כאחרים"

(ברכות ט, ב)

שואלים חז"ל במשנה, מהו הזמן הכי מוקדם שבו ניתן לקרוא את קריאת שמע ישראל בתפילת שחרית שבבוקר. הגמרא נותנת מספר תשובות: משיכיר בין תכלת ללבן... תניא רבי מאיר אומר: משיכיר בין זאב לכלב, רבי עקיבא אומר: בין חמור לערוד, ואחרים אומרים: משיראה את חברו רחוק ארבע אמות ויכירנו. לבסוף רב הונא קובע שההלכה היא כאחרים: משיראה את חברו רחוק ארבע אמות ויכירנו.

מה רוצה המשנה לומר לנו ומה רוצה רב הונא לומר לנו בקביעתו הנחרצת?

המשנה והגמרא פוסקות הלכה, במקרה זה, כדעת "אחרים", בניגוד לכללי הפסיקה הרגילים לפיהם היינו צריכים לפסוק כתנא קמא או כדעת רבי עקיבא בגמרא.

דומה שהמשנה והגמרא רוצים לרמוז לנו בקביעתו של רב הונא, כי רק מי שמכניס את חבירו לתוך ארבע אמותיו, רשאי לשאת את שם ה' ולקרוא קריאת שמע. רק מי שמוכן להכיר את חברו באמת, דבר שיכול להיעשות רק בהכנסתו לתוך ארבע אמותיו, ראוי לקרוא קריאת שמע. שכן, "ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה.

כדברי הרב אשלג זצ"ל במאמרו "מתן תורה": "אשר עיקר הקוטב שבתורה הוא 'ואהבת לרעך כמוך', ויתר תרי"ב המצוות הם פירוט והכשר. ואפילו המצוות שבין אדם למקום הם גם כן בכלל הכשר המצווה הזו, להיותה המטרה הסופית היוצאת מכל התורה והמצוות, כמו שאמרו ז"ל: 'לא ניתנו תורה ומצוות אלא לצרף בהם את ישראל', שהיא הזדככות הגוף, עד שקונה טבע שני המוגדר באהבת זולתו, דהיינו המצווה האחת של 'ואהבת לרעך כמוך', שהיא המטרה הסופית בתורה, אשר אחריה זוכה תיכף לדביקותו יתברך".

הרב שמעון ביטון, מהספר: "בין אדם לפרשה"