הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע (בראשית יח, כג)

מן הראוי שמי שפונה להקב"ה, יפתח בהזכרת שמו. כך נהג אברהם בעבר: "ה' אלוקים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי..." (לעיל טו, ב) [אמנם כשאדם הראשון דיבר אל הקב"ה (לעיל ג, ט) הוא לא פתח בהזכרת שם ה', אבל שם זאת היתה מענה לשאלת ה']. אם כן, מדוע כאן לא נהג כך אברהם, אלא אומר מיד: 'האף תספה...' ללא שום הקדמה?

אפשר להסביר שאברהם לא רצה להתווכח עם ה' בצורה ישירה, שהרי זו חוצפה, ולכן לא השתמש בשם ה' אלא פנה בדרך עקיפה למידותיו של ה'.

אחד מכינויי הקב"ה הוא 'מקום'. כמו כן, אחת משלוש עשרה המידות היא 'ארך אפיים'.

כשאברהם אומר 'האף תספה...', הוא פונה למידת 'חרון האף', ומבקש במקומה את מידת 'ארך אפיים'. לאחר מכן הוא אומר 'האף תספה ולא תשא למקום', ובכך הוא פונה למידת ה' שהוא ה'מקום', שמציאות העולם תלויה במציאות ה' בו (ומידת ה'מקום' נותנת מציאות ל'מקום' בארץ, ובמקרה שלנו המקום הוא סדום).