רבי נחמן - תכלית הידיעה שלא נדע
ר' נתן מנמירוב מביא, בשם רבו ר' נחמן מברסלב:
"וְזֶהוּ בְּחִינַת (מְגִלָּה ז) חַיָּב אֱנָש לִבְסוּמֵי בְּפוּרַיָּא עַד דְּלֹא יָדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכַי... וְעַל-כֵּן חַיָּב אֱנָשׁ לִבְסוּמֵי, דְּהַיְנוּ לְהִשְׁתַּכֵּר בְּפוּרִים בִּשְׁבִיל שִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קד), וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ. וּצְרִיכִין לְהַגְדִּיל הַשִּמְחָה עַד שֶׁיִּזְכֶּה עַל-יְדֵי הַשִּׁכְרוּת וְהַשִּמְחָה שֶׁל פּוּרִים לָבֹא לִבְחִינַת תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עַד דְּלֹא יָדַע... וְזֶהוּ בְּחִינַת עַד דְּלֹא יָדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכַי, כִּי שָׁם אֵין שַׁיָּךְ לוֹמַר טוֹב וָרָע, כִּי שָׁם כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב" (ליקוטי הלכות, הל' נפילת אפיים ד, ז)
ר' נתן מזהה את החיוב לאי ידיעת ההבחנה בין: ארור המן לברוך מרדכי, עם אחד העקרונות היסודיים בתורתו של ר' נחמן מברסלב הקובע, באופן פרדוכסלי, כי "תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע". בעולם זה אנו ברי דעת, ודעת זו מאפשרת לנו את השיפוט והקטלוג: זה טוב וזה רע. בעולם ה"אין", שבו אין דעת, אין גם הבחנה בין טוב לרע. ודווקא באי הידיעה, מחדש ר' נחמן, יכולים לגעת בסוד האינסוף ובנצח.
"דַּע כִּי צָרִיךְ לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר, צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע... כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא רָשָׁע, אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁאֵין בּוֹ מְעַט טוֹב עֲדַיִן, כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא עָשָׂה אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ דָּבָר טוֹב מִיָּמָיו" (ליקוטי מוהר"ן קמא, רפב)
התכונה הנדרשת בכדי לקיים את דבריו של ר' נחמן בתורה זו, היא 'איבוד הדעת'. שהרי כיצד נוכל לדון את הרשע הניצב בפנינו לכף זכות, בהתבוננותנו בו, ובראותנו כי מכף רגל ועד ראש אין בו מתום. בעולם של "יש", מאד פשוט וברור כיצד לקטלג רשע זה ולאן לשייכו.
והנה תובע מאיתנו ר' נחמן, לוותר על הדעת, לוותר על השיפוטיות, לוותר על התבונה, לוותר על ההבחנות, ולהתבונן ב"אין" שבקרבו. ולברכה: ברוך המן!
(הרב איתמר אלדר)
הגמרא במסכת מגילה מביאה מימרא בשם רבא: "אמר רבא מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי" (מגילה ז ע"ב).
ר' נתן מנמירוב מביא, בשם רבו ר' נחמן מברסלב:
וְזֶהוּ בְּחִינַת (מְגִלָּה ז) חַיָּב אֱנָש לִבְסוּמֵי בְּפוּרַיָּא עַד דְּלֹא יָדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכַי... וְעַל-כֵּן חַיָּב אֱנָשׁ לִבְסוּמֵי, דְּהַיְנוּ לְהִשְׁתַּכֵּר בְּפוּרִים בִּשְׁבִיל שִׂמְחָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קד), וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ. וּצְרִיכִין לְהַגְדִּיל הַשִּמְחָה עַד שֶׁיִּזְכֶּה עַל-יְדֵי הַשִּׁכְרוּת וְהַשִּמְחָה שֶׁל פּוּרִים לָבֹא לִבְחִינַת תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת עַד דְּלֹא יָדַע... וְזֶהוּ בְּחִינַת עַד דְּלֹא יָדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכַי, כִּי שָׁם אֵין שַׁיָּךְ לוֹמַר טוֹב וָרָע, כִּי שָׁם כֻּלּוֹ אֶחָד כֻּלּוֹ טוֹב" (ליקוטי הלכות, הל' נפילת אפיים ד,ז)
ר' נתן מזהה את החיוב לאי ידיעת ההבחנה בין ארור המן לברוך מרדכי, עם אחד העקרונות היסודיים בתורתו של ר' נחמן מברסלב הקובע, באופן פרדוכסלי, כי "תַּכְלִית הַיְדִיעָה אֲשֶׁר לֹא נֵדַע".
בעולם זה אנו ברי דעת, ודעת זו מאפשרת לנו את השיפוט והקטלוג: זה טוב וזה רע. בעולם האין, שבו אין דעת, אין גם הבחנה בין טוב לרע וכך כותב ר' נתן במקום אחר:
"וְעַל-כֵּן חַיָּב לִבְסוּמֵי בְּפוּרַיָּא עַד דְּלָא יָדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכַי, כִּי שָׁם הוּא לְמַעְלָה מֵהַדַּעַת וְשָׁם אֵין שַׁיָּךְ לוֹמַר אָרוּר הָמָן וְכוּ', כִּי שָׁם הוּא כֻּלּוֹ טוֹב לְמַעְלָה מֵהַמִּדּוֹת לְמַעְלָה מִימֵי טוֹב וִימֵי רַע כַּנַּ"ל. וְזֶה בְּחִינַת סוֹד פָּרָה אֲדֻמָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֻקָּה לְמַעְלָה מֵהַדַּעַת וְהוּא מְטַמֵּא טְהוֹרִים וּמְטַהֵר טְמֵאִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהָבִין זֶה הַסּוֹד עַד לֶעָתִיד שֶׁיִּתְגַּלֶּה הַתּוֹרָה הַגְּנוּזָה כַּנַּ"ל" (ליקוטי הלכות, הל' פורים ד,ה)
החוקה הבלתי ניתנת להבנה ולהגדרה, היא המקום שבו הגבולות בין רע לטוב מטשטשים והטמא מטהר והטהור מטמא, ודוקא באי הידיעה, מחדש ר' נחמן, יכולים לגעת בסוד האינסוף ובנצח.
"דַּע כִּי צָרִיךְ לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר, צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע, וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עַל-יְדֵי-זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת, וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה, וְזֶה בְּחִינַת (תְּהִלִּים ל"ז): "וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ" הַיְנוּ שֶׁהַפָּסוּק מַזְהִיר לָדוּן אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת, וְאַף-עַל-פִּי שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר, אַף-עַל-פִּי-כֵן צָרִיךְ אַתָּה לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ לִמְצֹא בּוֹ מְעַט טוֹב שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע וְזֶהוּ וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע, שֶׁצָּרִיךְ אַתָּה לְבַקֵּשׁ בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲדַיִן, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא רָשָׁע, אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁאֵין בּוֹ מְעַט טוֹב עֲדַיִן, כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא עָשָׂה אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ דָּבָר טוֹב מִיָּמָיו, וְעַל-יְדֵי-זֶה שֶׁאַתָּה מוֹצֵא בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע, וְאַתָּה דָּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עַל-יְדֵי-זֶה אַתָּה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת, עַד שֶׁיָּשׁוּב בִּתְשׁוּבָה עַל-יְדֵי-זֶה, וְזֶהוּ וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע, עַל-יְדֵי שֶׁמּוֹצֵא בְּהָרָשָׁע עוֹד מְעַט טוֹב, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע, עַל-יְדֵי-זֶה וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ, הַיְנוּ כְּשֶׁתִּתְבּוֹנֵן וְתִסְתַּכֵּל עַל מְקוֹמוֹ וּמַדְרֵגָתוֹ, וְאֵינֶנּוּ שָׁם עַל מְקוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן, כִּי עַל-יְדֵי שֶׁמּוֹצְאִין בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב, אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה, וְדָנִין אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עַל-יְדֵי-זֶה מוֹצִיאִין אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת" (ליקוטי מוהר"ן קמא, רפב)
התכונה הנדרשת בכדי לקיים את דבריו של ר' נחמן בתורה זו, היא 'איבוד הדעת'. שהרי כיצד נוכל לדון את הרשע הניצב בפנינו לכף זכות, בהתבוננותנו בו, ובראותנו כי מכף רגל ועד ראש אין בו מתום. בעולם של "יש", מאד פשוט וברור כיצד לקטלג רשע זה ולאן לשייכו. והנה תובע מאיתנו ר' נחמן, לוותר על הדעת, לוותר על השיפוטיות, לוותר על התבונה, לוותר על ההבחנות, ולהתבונן ב"אין" שבקרבו. להתבונן בעצמוּת, ולברכה: ברוך המן!
והתורה זועקת 'וכבודי לאחר לא אתן'. כיצד אפשר לברך את הארור? כיצד ניתן לטהר את הטמא? כיצד ניתן להאיר את החשוך?
אמנם זה קצת מפחיד, הוויתור על הדעת. ממש כשם שמפחיד לשים מסכה על הפנים, ולאבד את חזותנו. מי אנחנו, שואלים אנו בהתבוננותנו על עצמנו במראה, בראותנו מסכת פורים לנגדנו. משעה שפנינו הוסתרו, לא נוכל להשיב לעצמנו תשובה פשוטה: זה אני משה, יצחק או שרה. שהרי משעה שהנחנו על פנינו מסכה, איבדנו את המציאות התופעתית.
וברגע מפחיד זה, רגע נבער מדעת, רגע מבושם ובלתי שפוי, אין לנו אלא להפנות את פנינו פנימה, אל עצמנו, אל עצמוּתינו, אל מרכז הידיעה - אל האין שבקרבנו שרק בהסירנו את כל הלבושים, הוא נחשף. בשעה זו, אין ארור ואין ברוך, אין חול ואין קודש, אין טמא ואין טהור - יש רק שתיקה מבורכת, המאפשרת לנו לרגע אחד, להציץ אל האין.
יסודה של התשובה המתעלמת מעולם התופעות ומבקשת את ברכת המהות, מתגלה לא רק בהתבשמותינו בפורים עד בלתי יודענו בין ארור המן לברוך מרדכי, אלא גם בחגו התאום של פורים - יום הכיפורים.
'על דעת המקום, ועל דעת הקהל, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, אנו מתירים להתפלל עם העבריינים'. כך פותחים אנו את תפילתנו בהתקדש יום, לאחר תפילה זכה, בערב יום הכיפורים. יסודו של יום התשובה, הוא בביטול ההבחנה שבין צדיקים לעבריינים, ממש כשם שיסודה של השגת ה"אין" בפורים הוא בביטול ההבחנה שבין ארור המן לברוך מרדכי. התשובה, מושתתת על וויתור על הדעת שיש בה הבחנה, שיש בה גבולות ברורים בין רשע לצדיק. ועל כן כצעד ראשון, אנו חייבים לוותר על דעת זו.
ביום הכיפורים, איננו מבושמים, וויתור זה נעשה מתוך הכרה, ועל כן צריכים אנו את רשותו של המקום ברוך הוא, ושל הקהל היושב בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, בכדי שיתירו לנו לוותר על הדעת, לוותר על ההבחנה, ולאסוף כל בריה, מן הטוב ומן הרע, מן הטומאה ומן הטהרה, מן הקדש ומן החול, אל חיקה של האחדות האינסופית המצמיחה אור של תשובה.
שכל המועדים עתידים בטלים, וימי הפורים אינם בטלים לעולם, שנאמר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים (אסתר ט', כח). אמר ר' אלעזר אף יום הכפורים אינו בטל לעולם, שנאמר והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה (ויקרא ט"ז, לד). (מדרש משלי (בובר) פרשה ט)
נצחיותם של יום הכיפורים ושל פורים, טמונה בהיותם שואפים שניהם לדלג מעל עולם ה"יש", לוותר על עולם הדעת, לא להכשל בעולם ההבחנות. בהיות שניהם שואפים לגעת לא רק בעולם התופעות, אלא גם בעצמוּת, במהות.
הפנמתם של שני מועדים אלו בלבנו, לאורך כל השנה, תאפשר לנו להתבונן בעצמנו, בזולתנו, בעולמנו, במבט חודר ומעמיק שאיננו מוסח מעולם התופעות, שאיננו נכנע למסכות, שאיננו מוותר אף לא לרגע קט על הנגיעה ב"אין", ומתוך בקשת הרשות להתפלל עם העבריינים, ומתוך ההתבשמות באי הידיעה עד כדי היכולת לברך ולהתברך בכל, נתעטר בכתרו של עולם, ונאיר את עצמנו וזולתנו בהשגה של נצח, באור של תשובה, ובשפע של ברכה. פורים שמח!
מאת: הרב איתמר אלדר, מתוך האתר בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון www.etzion.org.il
מצ"ב קישור לשיעורי הרב
