"אשר נשיא יחטא – אשר הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא קרבן על שגגתו" (הוריות י,ב)

עבור אדם חשוב, הודאה בחטא אינה פשוטה כלל, בפרט כשאין עיסוקו בקודש (על כהן משיח שחטא אמרה תורה "לאשמת העם" ולכן לגביו לא נאמר אשר-אשרי...)

אחריות רבה ניתנה בידי העוסקים ברפואה, מהרופאים הבכירים ועד האחים והאחיות, ופעמים רבות היא נוגעת בדיני נפשות ממש. העבודה הרפואית מחייבת שיקול דעת וערנות, אך שכיח שהיא נעשית במצבי פתע וחרום, כך שהרופא לא בהכרח הכין עצמו מראש להיותו ערני. מצד אחד, ניתנה רשות לרופא לרפא, והעולם זקוק לרופאים. עם זאת, העיסוק בכך מחייב שקיפות וחשיפה אמיתית לביקורת, וכפי שרבא כלל את מקיזי הדם ברשימת ה"מותרים ועומדים"... (ב"ב,כ"א,ב).  לכן, ראשית, יקפיד הרופא להתפלל לפני תחילת כל משמרת שלא תצא תקלה תחת ידו ותהיה לו סיעתא דשמיא בשיקוליו, בהחלטותיו ובמעשיו.

בשגרת העבודה היומיומית עלולים לקרות טעויות ושגגות, שיתכן ואפילו לא יוודעו לאיש, ורק הרופא יודע שטעה. האם עליו לגלות ולהודות? ואם יש אחד שיודע, האם עליו לדווח? ואם הטעות גרמה לנזק, האם חייב לפצות? בתוספתא נאמר: "רופא אומן שריפא ברשות ב"ד והזיק, פטור מדיני אדם ודינו מסור לשמים" (ב"ק,ו,ו). כמובן יש הבדל גדול אם מדובר ברשלנות, שאין זו שגגה גמורה אלא קרוב יותר לפשיעה, שאז אין להסתיר, ולהפך: צריך זהירות גם לעתיד, ואולי גם הרופא עצמו צריך כפרה. לעומת זאת, אם זו טעות אנושית, שעלולה לקרות לכל אחד, יתכן ואין צורך לגלות. בסוף מסכת יומא (פ"ו,ב) מובאת סתירה בין הפסוק בתהלים "אשרי נשוי פשע כסוי חטאה" לבין פסוק במשלי "מכסה פשעיו לא יצליח". כמה הסברים נאמרו מתי להסתיר ומתי לגלות (עי"ש) ואם יש התלבטות – עדיף להתייעץ בשאלת חכם. ויהי רצון שלא תארע כל תקלה בישראל!