שמחה
"תמיד"
השבוע מתחילים לקרוא את חומש "ויקרא". ספר זה עוסק בעיקר בעבודת הקורבנות שבמשכן ובמקדש. עבודת הקורבנות קיימת בכל דור ודור ואצל כל אדם, ככתוב "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"- בתוך כל אחד ואחד".
עבודת הקורבנות החלה ונסתיימה בכל יום ב"קורבן התמיד". קרבן זה מבטא את סדר החיים התמידי והבסיסי של כל יהודי: ה"תמיד" הוא קרבן זול, וחובת הקרבתו לא הוטלה על כל יהודי בנפרד, אלא כל אחד שילם תשלום שנתי נמוך עבורו. את הקרבן הקריבו רק פעמיים ביום (בוקר ולפנות ערב), ובכל זאת נקרא "תמיד" כאילו הוקרב כל היום! זאת משום שהשפעתו הייתה מורגשת וניכרת בעבודת היום כולו. מכאן אנו לומדים:
ראשית, לא דורשים מהאדם קרבן יקר, אך את מה שכבר נותנים יש לתת- בשמחה ולבב שלם. שנית, גם חיינו מורכבים בעיקר מהתעסקות בצרכים שונים, וקשה להרגיש קדושה בפעולות היומיומיות. לכן, בתחילת כל יום, בטרם יפנה האדם לעיסוק כל שהוא, הוא זקוק ל"קרבן תמיד":
זו האמירה שאומר כל יהודי כל יום מייד שניעור משנתו:
"מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך".
התמסרות זו לקב"ה בראשית היום היא "קרבן התמיד" שלנו, היא "מקרבת" אותנו לה' במשך כל היום ונותנת לנו כוח וברכה בכל מעשינו!
שנהיה "תמיד" שמחים...יום טוב!
מעובד מתוך "שולחן שבת", שיחות הרבי מליובאוויטש.
