התבוננות "מדוע דווקא" לפרשת ויקהל – אי"ם

[1]  לה,ג: לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת: ש: מדוע דווקא 'מושבותיכם' ולא 'מקומות מגוריכם'? ת: התורה רומזת במילה זאת ליום השבת, שהוא יום שביתה ממלאכת עשיית המשכן (פסוק ב').

[1]  לה,כב: ויבואו האנשים על הנשים: ש: מדוע דווקא 'על הנשים' ולא 'והנשים'? ת: משה הקהיל את הגברים ("עדת בני ישראל"; פסוקים א' וכ'), והם אשר שמעו את הציווי "קחו מאתכם תרומה" (פסוק ה'). כיוון שהנשים ענדו את התכשיטים, הגברים היו צריכים לבוא על הנשים, בכוח או בשכנוע, ולהוריד מהן את תכשיטיהן. הנשים בהתחלה לא הבינו את הצורך בתכשיטיהן, ולא ששו לתת אותם (שהרי כתוב על הגברים "כל נדיב לב ... וכל איש אשר הניף תנופת זהב לה'"; פסוק כ"ב). יותר מאוחר גם חלק מהנשים נרתמו לתרום מכישרונן (וְכָל-הַנָּשִׁים--אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה, בְּחָכְמָה:  טָווּ, אֶת-הָעִזִּים; פסוק כ"ו), עד אשר הושוו לגברים בהבאת התרומות: כָּל-אִישׁ וְאִשָּׁה, אֲשֶׁר נָדַב לִבָּם אֹתָם, לְהָבִיא לְכָל-הַמְּלָאכָה (פסוק כ"ט).

[1]  לה,לד: ולהורות נתן בלבו: ש: מדוע דווקא 'להורות' ולא 'ללמוד'? ת: ה' נתן לבצלאל בן אורי ולאהליאב בן אחיסמך את הכישרון לא רק לעשות את מלאכת המשכן אלא גם להורות וללמד אחרים ("כל איש חכם לב"; לו,ב), שיהיו צוות גדול של בוני המשכן, שהרי במצרים לא עסקו במלאכות מעין אלה. כשרון ההוראה גם הוא מתנה מאת ה'.

[1]  לו,ו: ויכלא העם מהביא: ש: מדוע דווקא 'ויכלא' ולא 'ויעצרו'? ת: העם רצה להביא עוד ועוד תרומות ("מרבים העם להביא"; פסוק ה'), והיה צורך בפקודה ("ויצו משה ויעבירו קול במחנה") להפסקה מוחלטת, מעין כליאה, לכן דווקא 'ויכלא'.

[1]  לו,יד: עשתי עשרה יריעות: ש: מדוע דווקא 'עשתי עשרה' ולא 'אחת עשרה' (שהרי התורה מציינת כמה פעמים בלשון זכר "אחד עשר", כגון בראשית לב,כג; לז,ט; דברים א,ב)? ת: יש קדושה מסוימת במספר שאחרי עשר, שהוא שלם וקדוש, עוד מעשרת הדברים אשר על הלוחות. בגלל לוחות הברית שהן לשון נקבה, קדושה זאת קיימת רק בלשון נקבה, ומכאן אולי הבלבול בלשון הדיבור בין "עשרת הדברים" ל"עשר הדברות". המילה 'עשתי' המורכבת מהאות עין והמלה 'שתי', מבטאת 'עין של שתיים', כלומר אחת מתוך שתי עיניים, כלומר אחת.