מסופר על הגאון רבי שמחה ברוידא זצ"ל שפעם ישב בקידוש, התחילו המסובים בקידוש לשיר "אין ערוך לך" והרב זצ"ל מיד שאל  "איפה זה כתוב", כי הרב היה רגיל לנוסח אשכנז ושם כתוב "אין כערכך", הרב ידע את כל התורה כולה, בבלי וירושלמי, ולא ידע את נוסח ספרד שבתפילה.

חידה- איזה פסוק נאמר בנוסח ספרד בתפילת שחרית שלוש פעמים, ובנוסח אשכנז רק פעמיים?

בבתי כנסת של אשכנזים שליח הציבור אומר רק את הפסוק האחרון של המיזמורים בפסוקי דזימרה, בבתי כנסת של ספרדיים שליח הציבור אומר מילה במילה את כל פסוקי דזימרה, ונשאלת השאלה האם ניתן לצאת ידי חובת אמירת פסוקי דזימרה מהשליח ציבור.

נראה לומר שכן, אין זה גרוע מקידוש שאמירתו היא מן התורה ובכל זאת ניתן לצאת ידי חובה מהמקדש, אלא שקיים חשש שהמתפלל לא יתרכז לדברי השליח ציבור, וזה שונה מאמירה ממש מילה במילה שאז גם אם לא היית מרוכז- יצאת ידי חובה,  לפחות בדיעבד, ונראה לומר שאת ברוך שאמר וישתבח ראוי לומר בעצמו ולא להסתמך על השליח ציבור, ואת המיזמורים עצמם ניתן לשמוע מהשליח ציבור, ולא נורא אם הפסיד ולא היה מרוכז במילה אחת,  ואם יש לו יכולת לומר מזמור אחד בעצמו-שיגיד את אשרי, היות שזה המזמור החשוב ביותר מבין מזמורי פסוקי דזימרה, שכל האומר תהילה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא.

והטעם שאת ברוך שאמר וישתבח ראוי להגיד בעצמו, היות שהם החשובים ביותר מבין פסוקי דזימרה, השאר זה מיזמורים, אדם יכול להגיד מיזמורים או פסוקים אחרים מהתנ"ך גם סתם בשעת צהריים, מה שנותן למיזמורים הללו את היחודיות שלהם זה שיש ברכה לפניהם וברכה לאחריהם, כמו בהלל שלמעשה אילו מיזמורי תהלים שניתן להגיד אותם בכל שעה, ומה שנותן להלל את היחוד שלו-זה הברכה לפניו ולאחריו, כך גם בפסוקי דזימרה-מה שנותן להם את היחוד שלהם זו הברכה, ואותה ראוי להגיד בעצמו.

אימרה שנונה על בית כנסת שיש בו רק ט' מתפללים וסופרים אותם בפס' המשמש לספירה "הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד" האם עד בכלל או עד לא בכלל, והמבין יבין...

אם נראה אדם שבאמצע התפילה כותב הודעות סמס-נסתכל עליו בתמיהה, ונחשוב לעצמנו שאדם כזה לא יכול להתאפק ולשלוט ביצר להיות מתוקשר עם העולם עד כדי כך שמתקשר עם העולם גם באמצע התפילה, ואפילו בתפילת שמונה עשרה, אולם האמת היא שרובנו עושים מעשה דומה, רובינו מתכננים את ההודעות סמס שנשלח במהלך היום, ולמרות שהמעשה של אותו אדם חמור יותר, שהרי "מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה" בכל זאת גם המעשה או המחשבה שלנו אינו חלק, ולמרות זאת אנו מסתכלים על מעשה כזה בסלחנות.

בשיר של יום ראשון ישנם שתי נוסחאות "היום יום אחד בשבת" או "היום יום ראשון בשבת".

לכל אחד משתי הנוסחאות יש הגיון.

הנוסח "אחד בשבת" -על מנת להיצמד ללשון התורה "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד".

הנוסח "ראשון בשבת"  משום שדווקא בתורה כתוב "אחד" כי לא עדיין אז יום שני, היום יש שבעה ימים בשבוע והיום הראשון הוא ראשון מתוך שבעת ימי השבוע.