אנחנו זרע קודש. אנחנו בנים של אברהם יצחק 

ויעקב. אנחנו ממשיכים דרך. אנחנו לא מסתכלים 

לצדדים. אנחנו עושים פה עבודה. ואסור שאדם 

ייכנס מזה לעצבות וכל הזמן ילקה את עצמו, הכל 

צריך להיות בשמחה, ברננה. באותו רגע שאדם 

נופל לעצבות, באותו רגע הקב״ה עוזב אותו. אפילו 

שהוא עצוב כי הוא התרחק מה', אפילו שהוא עצוב 

שזה לא הצליח לו, אפילו שהוא עצוב כי הוא נכשל, 

על המקום ה׳ עוזב אותו. למה אתה עצוב? שכחת 

ממני? הרי אני אתך, אז למה אתה עצוב. אתה לא 

רואה אותי? אז אם אתה לא רואה אותי, גם אני לא 

רואה אותך. ברגע שאדם עצוב, באותו רגע הוא 

איבד את הקשר עם ה׳. ואז באותו רגע הוא צריך 

מחדש, להתחיל להיות שמח, בצורה מלאכותית. 

השמחה היא בלי גבול. זה האור הכי גדול שיש. אצל 

ה׳ אין עצבות. עוז וחדוה במקומו. צריך הכי הרבה

לפחד מהעצבות. להשתמש באמצעים מלאכותיים 

כמו לפתוח פה ולשיר, אפילו לעשות פרצופים 

ולהצחיק את עצמי, לא משנה מה! רק לא להיות 

בשום פנים בעצבות. נכשלתי, עשיתי שטויות, 

קיבלתי בזיונות, צחקו עלי, ראו שנכשלתי, אשתי 

ביזתה אותי, הילדים ביזו אותי, הכל שטויות, הכל 

רק נסיונות, הכל זה לא אמת, אין כלום, שום דבר, 

הנשמה האלוקית היא נפלאה, ה׳ לא מוותר על אף 

אחד, ואני צריך רק להיות בשמחה, ובכל הכוח 

להתלכד, עם הנתונים שיש לי, עם הבני משפחה 

שיש לי, איך שהם, בכל מצב, עם כל הנסיונות שיש 

לי, כי כל מה שנמצא כאן וגורם לעצבות זה דבר 

שהוא לא בר קיימא, הבר קיימא זה רק ההתחברות, 

וההתחברות היא שמחה. יוצא שאין לי מה להיות 

עצוב מדבר שהוא לא בר קיימא, ואני שמח מהדבר 

היחיד שהוא כן בר קיימא, מההתחברות אל ה'.