בס"ד                                              ערש"ק - פורים קטן                                         י"ד   באדר א'  תשע"ד

                       יוסף לי - אור - בפרשה - כי תשא

   " וידבר ה' אל משה לֵּאמֹר, כי תִשא את ראש בני ישראל לפקדיהם ונתתי איש כפר נפשו לה' בפקד אתם

     ולא יהיה בהם נגף בפקד אֹתם, זה יתנו כל העבר על הפקדים מחצית השקל בשקל הַקֹּדֶשׁ עשרים גֵּרָה

     השקל מחצית השקל תרומה לה  '"(ל, יא- יג)      

הנה ידוע, שמשה רבינו ע"ה הבטיח לחזור מההר עם התורה הקדושה בסיום הארבעים יום ולילה בתוך שש

שעות היינו לקראת חצות היום של י"ז בתמוז. ומכיוון שהעם טעה בחישוב חזרתו, כמו שכתוב(שם לב, א):"וירא

העם כי בשש משה לרדת" וגו', ודרשו חז"ל(שמו"ר מא, ז): מהו כי בושש? באו שש שעות ולא ירד וכו'. ומכיוון

שמשה שאיחר כביכול מיד 'ויקהל העם על אהרן' ומובא בזוהר הקדוש מפני שנאמר 'העם' ולא עם ישראל

הכוונה לערב רב שעלו אתם ממצרים, כמו שדרשו חז"ל: שהערב רב שעלו ממצרים עשו את העגל שהיו עובדי

עבודה זרה וגרמו לעמי לחטוא עמהם(תנחומא כא). ואכן, דרשו מאהרן שיעשה להם אלוקים אחרים כי אחרת

יהרגוהו כפי שהרגו את חור בנה של מרים על שהוכיחם. והתוצאה המרה והכואבת לדורות לא איחרה לבוא

ונעשה עגל מזהב, שנאמר(שמות לב, ח):"סרו מהר מן הדרך וכו' עשו להם עגל מסכה וכו' ויאמרו אלה אלקיך

ישראל" וגו'. ועל זה אמרו רז"ל(סנהדרין קב): שאין פורענות שבאה לעולם שאין בהּ מן עוון העגל. אך ישתבח

שמו של הקב"ה שמרוב חיבתו לעם סגולה(=החביב) נתרצה וסלח לישראל ונתן להם כופר נפש היינו מעשה

הצדקה כפי שנבאר לקמן אי"ה.

וזה מעשה הצדקה היינו ג' תרומות לה' באו בשביל לכפר על נפשות בני ישראל. וראה עד כמה אהבתו של ה'

יתברך לישראל שממעשה העגל צווה את השבטים שיתנו צדקה שתהיה כופר נפש, כמו שדרשו חז"ל: ואם

חטאה גדולה שעשו, גרמה למצווה ולזכות, מצוות שהן עושין - על אחת כמה וכמה!(תנחומא ב). כאשר ב'

התרומות היינו תרומת האדנים ותרומת השקלים שהיו סכום קבוע 'בקע לגולגולת' היינו לכל אחד ואחד נתן

מחצית השקל, שנאמר(שמות ל, טו):"העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ממחצית השקל". ואילו התרומה ה-ג'

הייתה תרומת המשכן שבה כל אחד ואחד הביא לפי נדבת לבו. כאשר על תרומת האדנים היינו מניין מחצית

השקל הראשון נצטוו בתשרי לאחר יום הכיפורים ומהם נעשו יסודותיו של המשכן, שנאמר(שם לח, כז):"ויהי

מאת ככר הכסף לצקת" וגו', בעוד שתרומת השקלים היינו מניין מחצית השקל השני היה רק לאחר שהוקם

המשכן בשביל לקנות קורבנות ציבור כל שנה, היינו קורבן התמיד למזבח, כי הקורבנות לכפרה הם באים.     

ומובא במדרש(תנחומא ט): שהתקשה משה רבינו ע"ה לדעת כמה כסף ייתנו בשביל לכפר על נפשם, והראה לו

הקב"ה כמין מטבע של אש שהוציא מתחת כיסא הכבוד, ואמר לו: כזה יתנו, וזה שפירש רש"י ז"ל: ומשקלהּ

מחצית השקל. והטעם שמנה את בנ"י לפי מניין השקלים על מנת שלא יהיה בהם נגף מפני שהמניין שולט בו

עין הרע וכו'(רש"י שם). שהרי כל דבר שמונים אותו מסתלקת ממנו הברכה כי אין הברכה שורה אלא על דבר

הסמוי מהעין!. על כן, כל איש ואיש מבן עשרים שנה ומעלה נתן 'מחצית השקל' ובזה השלים את חציו השני

של רעהו, ולבסוף נמנו השקלים ולא האנשים, וע"י זה נמנע המגפה. ובכל זאת, עולה שאלה שמתבקשת, איך

מטבע של מחצית השקל יהיה כופר נפש, היינו הכיצד הכסף יטהר את הנפש החוטאת? שהרי קיים לנו יסוד

בתורתנו הקדושה: מידה כנגד מידה לא בטלה מן העולם!. ועוד קשה, איך מטבע של מחצית השקל יכול לכפר

על עבודה זרה של מעשה העגל, שהרי אמרו רז"ל(ספרי דברים, נד): שכל העובד עבודה זרה כאילו כפר בכל

התורה. וכן תמוה, מה עניין שהראה לו מטבע מאש דווקא שנמצא תחת כיסא הכבוד, שהלא היה מספיק היה

להראות לו מטבע רגיל.

ובשביל להבין זאת, נקדים את דברי קודשו של ה"נֹּעם אלימלך" זיע"א שמסביר: לזה אמר השם הטוב 'כזה

יתנו', דהיינו שיתנהגו עם כספיהם כזה שהוא אש מתחת כיסא הכבוד דאש שורף ואש מחמם דהיינו אם ח"ו

מתנהג בכספו שלא כהוגן אז שורפתו ואם מתנהג כשורה בצדקה בלב שלם וגמילות חסדים אזי המצווה הזאת

מגעת עד כיסא הכבוד ומחמתו מגיע לעונג רב בזה ובבא אמן, ע"ש, עכד"ק. ולענ"ד, 'שורפתו' רצה לומר אולי

שאם האדם יעשה שימוש לא כהוגן בכספו בזה נותן כוח לשטן הוא היצר הרע שהוא בחינת אש כי 'יצר' עם

הכולל כמניין 'אש' לשורפו היינו להשחית את נפשו עד שיגרום לו בסופו של דבר שיכבה ממנו אור השכל היינו

אור התורה, כמו שכתוב(משלי ו): 'ותורה אור',  וע"י כך לא ידע להבחין ולהבדיל בין טוב ובין רע. אבל אם יעשה

בכסף צדקה כראוי כנ"ל, יזכה לאש מחמם כנ"ל, בחינת שמש שהיא בחינת אור השכל העליון. וזה הצדקה היא

בחינת השמש שמחממת ומרפא את האדם ומחזירה לו את השכל העליון, כמו שכתוב(מלאכי ג, כ): 'שמש צדקה

ומרפא בכנפיה' וע"י מצווה זו מתנשא עד כיסא הכבוד, שנאמר: 'צדקה תרומם גוי'(משלי יד:), ומגיע לעונג גדול.

נמצא, שלמטבע יש ב' בחינות, וזה נרמז בשמו כי 'מטבע' אותיות 'מט' ו- 'עב' היינו רמז שאם אדם משתמש

בכספו לא כהוגן כנ"ל יכול ליפול עד מ"ט שערי טומאה ח"ו, רחמנא ליצלן. אך מצד שני אם עושה צדקה וגמילות

חסדים כראוי יזכה לשפע וברכה משם הקדוש ע"ב הרומז על מידת החסד שמשפיע הקב"ה על האדם, כידוע.

וזה שנאמר דייקא 'זה יתנו' ולא נאמר בפירוש שיתנו צדקה כי רמז להם שלמטבע ב' בחינות כנ"ל, כמו שדרשו

חז"ל: בלשון 'זה' הוגבהו, ובלשון 'זה' הושפלו. בלשון זה הושפלו, 'כי זה משה האיש', ומכיוון ששמחו בזה ניתן

רשות למקטרג שהוא השטן להטעות את העם, וכפי שאמרו רז"ל (שבת פט): בא השטן וערבב את העולם והראה

להם בשמים דמות מיטתו של משה, ודרשו חז"ל: ע"י יצר הרע חטאתם וכו'(תנחומא יט). ומיד נעשה שימוש לא

כהוגן בכספם כדי לעשות עגל מסכה, שנאמר(שמות לב): "ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב" וכו'. לכן אבדנו את

אור השכל העליון בחינת אור התורה כנ"ל. ודע, כי השטן היינו היצר וקליפתו עמלק הם בבחינת אש ששורפתו

כנ"ל, וכל מטרתם להעכיר את נפשו של האדם על מנת להרחיקו מאור התורה כנ"ל. ובחסדי ה' עלינו נתן לנו

תקנה ורוממנו מכל עם, שנאמר 'זה יתנו' בלשון נסתר, כי 'זה' בגימטרייה י"ב היינו חודש אדר הנהדר, כמו

שאמרו חז"ל: באחד באדר משמיעים על השקלים(שקלים א:) היינו מחצית השקל כנ"ל.

וע"פ האמור לעיל, יוסף לנו ה' אור השכל העליון להבין הכיצד הכסף יטהר את הנפש. שהנה ידוע, לאחר חטא

העגל חזרה להם זוהמת הנחש שהוא השטן בחינת היצר הרע כנ"ל. וזו הזוהמה היא בחינת עכירת הדמים של

הגוף שנגרמו ע"י שימוש בכספם שלא כהוגן היינו עשו עגל מסכה כנ"ל, מה שגרם להתפשטות הדמים העכורים

בנפשם כי הדם הוא הנפש(דברים יב). ולפיכך, אפשר שנפלו חזרה בבחינת מ"ט שערי טומאה כנ"ל, והגיעו עד

כדי כפירה בעיקר. לכן, נצטוו על פרה אדומה שתכפר על חטא העגל, אדומה דייקא רמז לצבע האדום של דם

הגוף שנעכר ע"י שימוש לא ראוי בכסף. ומכיוון שהכסף הוא גם נקרא דמים כמובא בתלמוד: מעשה ברב ספרא

וכו', אמר לו: תן לי החפץ בכך וכך דמים(מכות יד:). וכן פירש בעל הטורים  שגימטרייה של 'שקל' היא 'נפש'.

על כן, היו צריכים לתת צדקה היינו מחצית השקל כי ע"י  נתינת הצדקה כראוי מחממים את הנפש כנ"ל, ובזה

מזככים ומטהרים את הדם בחינת הנפש.  

ואולי בגלל זה גם נהגו לתת זכר למחצית השקל לפני פורים בכל שנה ושנה(הרמ"א סימן תקצ"ד), למרות שבעוונותינו

הרבים אין לנו עדיין בית המקדש. כי בכל דור ודור השטן שהוא בבחינת עמלק קמים עלינו לכלותינו וע"י נתינת

הצדקה בחינת זכר למחצית השקל אנחנו מתקנים ומחזירים לנו את השכל העליון כנ"ל. אך זו הצדקה לא תועיל

לבדה אלא בשילוב תשובה שלמה, ורק ע"י כך הקב"ה מצילנו מידם. וזה הטעם שהוציא מטבע דייקא מתחת לכיסא

הכבוד לרמוז לזה שהמשתמש בכספו כראוי היינו לצדקה וגמילות חסדים בלב שלם כנ"ל יזכה לתקן את שורש

נשמתו שחצובה מתחת כיסא הכבוד, כמו שכתוב(יומא פו): גדולה תשובה שמגעת עד כיסא הכבוד. וזה שנאמר:

'כי תשא' היינו הרם קרנם של ישראל, היינו אע"פ שעשו מה שעשו וכפרו בעיקר, כמוסבר לעיל, יש להם תיקון

והוא התשובה והצדקה שתכפר על נפשם כנ"ל, שהרי מצוות צדקה שקולה כנגד כל המצות(ב"ב ט:). אשרי העם

שככה לו, אשרי האיש שהוא בעל צדקה כראוי תמיד, טוב לו בעולם הזה ובבא. אכי"ר.

          פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

על ידי צדקה שנותנין לעני הגון, על ידי זה נתתקן כל ממונו, ואזי נתגלה ע"י ממונו גוונין עלאין שהם עיקר התגלות

גדולת הבורא יתברך, ועל ידי זה מכניעין ומשברין הקליפות והדמיונות והבלבולים והתאוות והמניעות שמתגברין

על האדם בכל פעם שצריך לעלות מדרגא לדרגא, ומתפשטין עליו מאוד, ואין מניחין אותו לכנוס לקדושה, ועל ידי

צדקה לעני הגון משברין אותם, ועולין ממדרגה למדרגה(סימן צדקה, אות ז).

                                                  "נר ה' נשמת אדם  "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמאר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

           ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה

                                ולע"נ יעקב(ינקי) לוי בן גיטה, נלב"ע בכ"ד בשבט התשע"ד, תנצב"ה              

                                            ולע"נ הרה"ג יעקב יוסף בן מרגלית, תנצב"ה