פרשת תצווה-מהו נר התמיד?

מאמר: מאת:אהובה קליין. 
פרשת תצווה פותחת בציווי הבאת השמן-למטרת נר התמיד במשכן ואחר כך במקדש. וכך התורה מתארת את הציווי:
"ואתה תצווה  את בני ישראל וייקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד:באוהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על- העדות יערוך אותו אהרון ובניו מערב עד-בוקר לפני ה' חוקת עולם לדורותם מאת בני ישראל":
[שמות  כ"ז,כ-כ"א]
השאלות הן:
א] מדוע דרוש ציווי וזירוז לעם ישראל- בהבאת השמן לצורך נר התמיד?
ב] מהי הדרך להעלות נר  תמיד-ולאיזה נר הכתוב מתכוון?
ג] מדוע עם ישראל נצטוו דווקא להביא שמן זית –טהור ולא שמן מסוג אחר?
התשובה לשאלה א]לפי דברי הרשב"ם- [רבי שמואל בן מאיר]: בפרשת תרומה כאשר ה' ביקש שעם ישראל יביאו תרומה למשכן,נאמר:"דבר אל בני ישראל וייקחו לי תרומה" [כ"ה,כ]היות והתרומה במדבר-הייתה צורך השעה-למטרת בניית המשכן במדבר, אך בפרשתנו- מדובר בציווי לדורות-המטרה להביא שמן זית זך להדליק מידי ערב את המנורה בבית המקדש,ולא לצורך השעה בלבד.
מסיבה זו ,הבקשה נאמרה בצורת ציווי-היות שכל לשון של צוואה-מטרתה: מייד ולדורות.
בעל הטורים אומר:מטרת הבאת השמן הייתה לצורך העלאת הנרות במנורת המקדש.
במשך כל ימות השנה, ומצווה זו כרוכה בחסרון כיס,לכן יש צורך בציווי וזירוז.
כד למנוע התרשלות בקיום מצווה כה חשובה.
גם במצוות  הקרבת קורבן התמיד נאמר:"צוו את בני ישראל.."[במדבר כ"כ,ב] קורבן התמיד היה נהוג במקדש מידי יום- בבוקר ובשעת בן-הערביים והיות  ויש במצווה זו עניין של חיסרון כיס- לכן היה צורך בלשון  ציווי וזירוז בקיום מצווה זו-שהיא  בעלת ערך רב.
חז"ל מסיקים מסקנה מעניינת וחשובה על לשון הציווי:"ואתה תצווה."
יש כאן משום לימוד דרך ארץ:ראשית-עליך להיות:"אתה"-שתשמש דוגמא לאחרים בהתנהגותך המושלמת ורק אחר כך תוכל לצוות ולהדריך את הזולת.
כמו שנאמר:"קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים"- דברי ריש לקיש במסכת
[בבא מציעא ק"ז,ע"ב]
התשובה לשאלה ב]האדמו"ר רבי משה ליב מסאסוב סובר:כי תחילה מוטל על האדם לכתת-כלומר-לשבר ולנתץ את יצרו הרע, רק אחרי זה הוא יהיה מסוגל לקלוט את אור השכינה.
הדבר רמוז במילים:"כתית למאור"
המגיד רבי דוב- בער ממזריץ אומר: כי בפסוק הנ"ל ישנו רמז לאדם,לכתת רגליו למקום בו לומדים תורה,באופן זה הוא מזדכך מכל מגרעותיו שדבקו בו-עד שמצליח להגיע:"להעלות נר תמיד"-הוא זוכה לרכוש לתמיד את אורה של התורה.
רבינו בחיי-אומר:כי יש להקפיד שהמנורה לא תישאר ללא נר-אלא,נר תמידי- ויש כאן רמז לנר האמצעי במנורה-שכל הנרות משני הצדדים היו פונים אליו והוא עצמו היה פונה  למעלה-כלפי השכינה ולכן נאמר:"נר תמיד"
ועוד מביא מדרש יפה:אמר הקב"ה שאיננו זקוק לאור  של בשר ודם שהרי בעזרת אורו –הוא מאיר את העולם-אלה המטרה-בנר התמיד- להעלות ולזכות את עם ישראל.
הכלי יקר אומר:כי משה רבינו בכבודו ובעצמו היה כמו נר התמיד במנורה- וכך הואצל ממנו שפע רוח הקודש על יתר הנביאים שבאו אחריו. כי נאמר שפני משה היו כחמה[מסכת בבא בתרא עה.ע"א]וכך גם הנר המערבי במנורה ששימש נר תמיד הואצל עליו מאורו של משה, כי משה היה בין אור ה' לבין כל סוגי האור שהתקיימו בדרך ניסית. והראיה לכך: כאשר משה נולד- כל ביתו נתמלא אור- כסימן לרמז שהוא יקבל את אורו מהאור העליון ובאמצעותו הושפע האור על כל מקום שיש בו דבר העומד בנס. מסיבה זו אמר ה' למשה:"אתה תצווה"- שאתה מהאור שבך תצווה את ישראל שיביאו שמן  -כדי שתשפיע מההוד שבך על העלאת נר התמיד במקדש.
התשובה לשאלה ג]לפי דברי חז"ל: נצטוו בני ישראל דווקא להביא שמן זית-היות ושמן זה ניתן להשיג על ידי כתישה בלבד ובכך יש רמז לכל אחד מעם ישראל:כי ניתן להגיע לעולם הבא רק על ידי ייסורים ועמל רב בתורה.
ועוד פירוש יפה של חז"ל:מדוע נמשלו עם ישראל דווקא לזית?  לפי ששאר המשקים מתמזגים זה בזה,אבל השמן אינו מתערבב במשקים אלא,תמיד נפרד,בדומה  לכך-עם ישראל שאינו מתערבב עם אומות העולם.
ועוד מעלה חשובה ,כאשר מערבבים את השמן עם נוזלים אחרים,הרי הוא מפלס את דרכו כלפי מעלה-מעל כל הנוזלים,כך עם ישראל-כאשר עושים את רצון ה'-הם מתעלים מעל הגויים.
וכמו הזית שחובטים בו וכותשים-כך ישראל,באים אומות העולם וחובטים אותם ממקום למקום ולבסוף הם חוזרים לדרך הישר-לרצונו של  מקום.
ועוד רעיון מעניין:כאשר בסוף המבול-הביאה היונה עלה זית בפיה-היה בכך אות לאור בעולם.
כך ישראל נמשלים ליונה-מצווים להביא שמן זית ולהדליק נר תמיד לפני ה'.
לסיכום,לאור האמור לעיל,ניתן ללמוד את חשיבות נר התמיד במשכן ואחר-כך במקדש.
עם כל זה ,כל אדם מישראל מצווה להדליק אצלו באופן פרטי את נר התמיד  על ידי שילך  לאורה של תורה באופן תמידי-וגם עם  ישראל  בכלל-מצווים להיות נר תמיד בעולם-ולשמש אור לגויים.
כמו שנאמר:"והלכו גויים לאורך"[ישעיהו ס,ג] וכתוצאה מכך- ישראל יתגברו על אומות העולם,כמו שנאמר:"ונתנך ה' אלוקיך עליון על כל גויי הארץ"[דברים כ"ח,א]