המשך סיפורי צדיקים
נכתב על ידי DL2000, 29/1/2014
בס"ד
המשך סיפורים ...
לכבוד האי יומא עילאה, ראש חודש אדר הראשון, לפנינו
מעשה נפלא המתאים לימים הללו.
וכדרכנו מונח טיב לקחו בצדו, לתיקון המידות ולאהבת
ישראל, בימים שמרבים ישראל באהבה ורעות, כרוח
תקנת "משלוח מנות איש לרעהו, ומתנות לאביונים וכו'"
(אסתר ט, כב).
~~~
מעשה בסבל פשוט עני ואביון בעיר קראקא שבארץ
פולין, יהודי פשוט שהקפיד על שמירת התורה והמצוות
ועל דקדוק ההלכה, כפי מה שלמד בבית אביו.
על אף שמעולם לא למד תורה לא בישיבה ולא בבית
המדרש, היתה 'יראת שמים' מפעמת בקרבו, והשתדל
בשמירת הדת כפי רמת ידיעותיו.
סדר יומו היה פחות או יותר קבוע, לאחר תפילת שחרית
וטעימת פת שחרית היה יוצא אל השוק בבגדי עבודתו,
כשחגורותיו וחבליו קשורים למותניו, ושם עושה את
מלאכתו נאמנה.
היו לו כמה לקוחות קבועים, שנצרכו להובלת סחורה על
בסיס יומי קבוע מבית היוצר אל בית הסוחר, ועוד כיוצא
באלו. ומלבד זאת היו גם הרבה לקוחות 'מזדמנים', אנשים
שהגיעו לקראקא, שהיתה בימים ההם עיר ואם בישראל,
ונצרכו לסחיבת משאותיהם.
לקראת ערב, עם סיום עבודתו הקשה והמפרכת, נכנס
לבית הכנסת לתפילת 'מנחה מעריב', ולאחריה נוהג היה
לסגור את היום בביקור 'בבית המרזח' המקומי, שם כילה
את פרוטותיו הספורות שהרוויח במשך היום עם חבר
מרעיו על כמה 'כוסיות' טובות, כשלאחר מכן סחב את
עצמו בקושי עד פתח ביתו, וכך עלה על יצועו עייף ויגע
ושתוי למחצה, כדי לאגור כוחות ליום עבודה מפרך נוסף,
וחוזר חלילה...
יום אחד, היה זה יום חמישי בשבוע לפנות ערב, כשיצא
מבית הכנסת הקראקאי אחר תפילת מעריב, בעודו צועד
כהרגלו אל 'בית המרזח', ולשונו כבר מיובשת בחיכו
בצימאונה אל הטיפה המרה... שומע הוא לפתע קול
צעקת אשה אחת מנשות העיר שהכירה אותו ואת הרגליו,
וקראה לעברו: "כיצד מרשה אתה לעצמך לבזבז כך את
כספך על הוללות ושתיית משקאות חריפים בבית המרזח,
בשעה שאצלי בבית אין עדיין אפילו 'נרות' לשבת קודש,
שלא לדבר כבר על חלות ויין ושאר צרכי השבת?!".
הרגש היהודי ניצת בלבו של הסבל, ולשמע צעקותיה
של אותה ריבה וצער המשפחה המסכנה סב על עקבותיו,
וללא אומר ודברים נתן לה לאותה אשה את כל הכסף
שהרוויח בפדיון אותו היום, כך שנשאר ללא פרוטה בידו,
ונאלץ לוותר על הביקור היומי במסבאה... בלית ברירה
המשיך מיד לביתו ועלה על משכבו בפה יבש וצחיח, אך
מלא סיפוק על המצוה הגדולה שנפלה בחלקו.
רב העיר קראקא באותם ימים, היה רב הרבנים גאן
הגאונים ר'בינו מ'שה א'יסרליש זצוק"ל – הלא הוא הרמ"א
זי"ע בעל המפה, שהיה ידוע ומפורסם בגדלותו ובגאונותו.
בשעות הקטנות של הלילה, לאחר עריכת 'תיקון חצות'
כדת וכדין, היה נוהג הרמ"א לעסוק בלימוד תורת הח"ן
בסתר ובהשקט. הוא היה 'מקובל' גדול אשר ידיו רב לו
במכמני אותה חכמה, ואף חיבר שני ספרים חשובים
~~~
~~~
בתורת הנסתר, ופירוש על הזוהר הקדוש. [עיין מערכת שם
הגדולים לרבינו החיד"א זצוק"ל (חלק גדולים, מערכת מ אות צח) עי"ש].
והנה באחת הלילות בטרם עלות השחר, היה הרמ"א
אחוז שרעפי קודש, כשכולו מתעמק במאמר אחד מופלא
שבזוהר הקדוש. לפתע רואה הוא את אותו 'סבל' עומד
ניצב עליו, ומבקש לדבר עמו בפרטות, היות ויש לו עבורו
שליחות קודש מבית דין של מעלה!
לא נתן לאיש בער זה להפריעו מתלמודו, וגער בו על
שההין להגיע אליו בשעה שכזו, הוא שילחו מפניו, וציווהו
לבוא בעת 'קבלת קהל' באולם בית הדין הצמוד לבית
הכנסת הגדול!
לאחר שעזב הסבל את הבית החל הרמ"א להרהר בינו
לבין עצמו, כיצד בכלל נכנס לכאן אותו בר נש? הרי דלת
הבית נעולה היתה כל העת, ואף אחד לא פתחה! כיצד אם
כן נכנס ויצא אותו סבל? הוא קם ממקומו וניגש אל הדלת,
ומצאה נעולה בדיוק כפי שננעלה אמש! הוא התפלא
מאוד בדבר ועשתונותיו נבוכו.
בהגיעו עם שחר לתפילת שחרית בבית הכנסת, ניגש
מיד לחפש אחר היהודי הסבל דנן, ומשלא מצאו החל
לברר אודותיו, והנה נודע שבזה הלילה נסתלק ונפטר לבית
עולמו, ויהי לפלא.
באותו יום יצאה הלווייתו של הסבל מבית הכנסת הרמ"א,
ונקבר בבית החיים העתיק שבקראקא.
ויהי בלילה השני עם שחר, והנה שוב חוזר על עצמו אותו
מחזה, בעוד הרמ"א עסוק בלימודיו מופיע שוב לפניו אותו
סבל, ובהכנעה ודרך ארץ ביקש למסור לו את שליחותו
מבית דין של מעלה!
הרמ"א הקדוש לפי עוצם דרגתו זכה לגילוי מופלא
מלמעלה, כידוע מספרים הקדושים שמדי יום ביומו
שולחים משמים רמזים רבים לכל איש מישראל בכל מקרי
חייו, וכשיתבונן היטב ללמוד מכל הקורות עמו ימצא
הלימוד הנכון. ולכל אחד הוא לפום דרגא דיליה, והצדיקים
הגדולים יכולים לזכות גם לגילוי ברור מן השמים!
הרמ"א התפלא מאוד, והחל לשאול ממנו כמה 'שאלות'
שהציקו לו. ראשית, שאל, כיצד יתכן שתיכף אחר
שנפטרת מזה העולם, מיד נשלחת לכאן בשליחות
הפמליא של מעלה? ומה נעשה בדינך? כיצד תקנת מהר
כל כך את מעשיך אתה, שנבחרת כבר לבצע שליחויות
קודש עבור הבית דין?
הסבל ענה באריכות על כל שאלותיו של הרמ"א, ועל
עצמו סיפר שבהיותו יהודי פשוט, בור ועם הארץ, כשהגיע
לפני הבית דין ונשאל בדינו על כל עסקיו ומעשיו, אמר:
יהודי פשוט הייתי, ויהודי פשוט נולדתי, לא ידעתי הרבה
בימי חיי, אך כמה שידעתי השתדלתי לשמור ולקיים
כראוי!
משבדקו את מעשיו לא מצאו עבירות קשות בידו,
ומאידך האירה לפניו זכות אחת באור צח ומצוחצח, היתה
זו זכות אותה 'מצות צדקה' שנתן לאשה העניה לצרכי
שבת את כל כספו ורווחיו, פדיון עבודתו שבאותו יום, תוך
שהוא מוותר על כל שתייתו באותו היום. – עתה בעולם
האמת נודע לו, שאותה אשה צדקנית היה בה ניצוץ גלגול
של 'אסתר המלכה' ע"ה! שכידוע בכל שנה ביום היארצייט
חוזרים ודנים את הנשמה בדינה, ומדי שנה בשנה
מעמיקים עמה יותר את הדין, ובאחת השנים כשדנו את
אסתר המלכה, לאחר שהטיב הסניגור לציין את גודל
מסירות נפשה בעמידתה האיתנה בכל ניסיונותיה הקשים
בבית המלך אחשוורוש וכו'. העלה המקטרג בין הדברים,
שאמנם סבלה שם בבית המלכות ייסורים רבים וקשים
וניסיונות עצומים, אבל הכל היה מתוך עושר רב, ומעולם
לא נחסר לה כלום בעולמה, ולא עברה את נסיון העוני!
ואשר לכן איננה ראויה למעלה עליונה יותר שרצו
להעלותה, כאשר עדיין לא הוכיחה שתעמוד גם בנסיון
העוני! – ולפיכך שלחוה להתגלגל שוב בעולם הזה, ולעמוד
בכור מבחן נסיון העוני, כדי שלאחר שתעמוד גם בניסיון
זה, תהיה ראויה וזכאית להתעלות למעלתה הגדולה
למקומה הגבוה שהוכן בעבורה. – ובכך שנתן לה לאותה
אשה, גלגול אסתר, את הצדקה להוצאות השבת היתה לו
זכות גדולה במצוה זו, שמלבד עצם הצדקה שבזה, סייע
לאותה צדקת בעולמה, ונעשה לו בזה תיקון גדול!
וכמו שכתב הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות (שלהי מסכת
מכות), שבמצוה אחת שעשה האדם כהוגן בעולם, זוכה בה
לחיי העולם הבא עי"ש.
ובכן מה פסקו לך? – שואל הרמ"א.
מתחילה – סיפר הסבל – רצו להכניסני לגן עדן, בהיות
שעבירות קשות לא היו לי, ואילו הקטנות כבר נתכפרו
באותה צדקה. אך אני שאלתי: מה אעשה שם בגן עדן?...
כי זכרתי שאמר הרב פעם בדרשה, שמי שלא למד תורה
בעולם הזה, גם אם ישלחוהו לגן עדן לא יהיה לו מה
לעשות שם, ולא ימצא שם את מקומו!
כאשר כתבו בזה בספרים הקדושים, שמי שהיה דרכו
ללמוד תורה בחייו בעולם הזה, אף אם לא הבין את
תלמודו, למעלה בעולם הבא לאחר מאה ועשרים יזכה
להבין מה שלמד כאן. לא כן מי שלא למד כלל, ולא עסק
בתורה בעולם הזה, הוא לא ימצא את מקומו כלל בעולם
הבא!
והוכיחו כדמות ראיה בדבר, שמי שלא נכנס לבית
המדרש אין מכניסים אותו לגן עדן, ממ"ש בגמרא (ברכות יח:)
שרבי לוי לא סליק למתיבתא דרקיעא, והיה יושב מבחוץ,
משום: "כל כי הנך שני דלא סליקת למתיבתא דרבי אפס
ואחלישתיה לדעתיה, לא מעיילינן לך למתיבתא דרקיעא"
עי"ש.
ולפיכך פסקו לי, ממשיך הסבל ומספר לפני הרמ"א,
א
שאכנס לגן עדן בתור "שליח בית דין שלמעלה", ואבצע את
כל השליחויות שיטילו עלי, וכך אוכל להיות בגן עדן
במתיבתא דרקיעא. ואכן נתמניתי להיות 'שליח בית דין',
והנני מרוצה מאוד בתפקידי, והשליחות הראשונה
שהטילו עלי הבית דין, היא לבוא בדברים לפני מר!
~~~
שאלו הרמ"א: ומה היא אם כן אותה שליחות ששלחוך
אלי מן השמים?
אמר השמש בית דין, בשמים למעלה לא מרוצים
מהנהגה אחת שלך, שבהיותך עוסק במעשה הצדקה,
כשאתה הולך להתרים את אחינו בני ישראל, אין אתה
נכנס כי אם לבתי העשירים והנגידים התורמים סכומים
הגונים, והנך מדלג על בתי הבינוניים והעניים שאין בכוחם
להפריש ממון הרבה... – אך על כך שלחוני להודיעך,
שלפעמים יותר חשוב ומקובל ומרוצה למעלה הנתינה
הקטנה של מי שאין לו, מהנתינה הגדולה של מי שיש לו,
כי יש בה בנתינה קטנה זו הרבה יותר מסירות נפש!
ורחמנא ליבא בעי (סנהדרין קו:).
כששמע הרמ"א את שליחותו, קיבל על עצמו תיכף
לאסוף הצדקה גם מבתי העניים שבישראל, ולא רק בבתי
העשירים.
ואכן, מאז שינה הרמ"א מנהגו, ובכל פעם שהיה יוצא
לקיבוץ הצדקה, לא היה פוסח על בתי העניים, והיה
מחשיב ומייקר גם נתינות קטנות שניתנו במסירות נפש!
~~~
כלפי מה הדברים אמורים?
למדנו כאן עד היכן מגעת כוחה של מצות הצדקה
והחסד שבין אדם לחבירו, שבנתינת הצדקה וצרכי השבת
לאותה אשה גלגול אסתר, זכה לחיי העולם הבא.
וכן כמה עלינו להחשיב גם הצדקה הקטנה שנותן כל
אחד לפי מה שהוא אדם.
לפעמים נוטים אנו לזלזל במה שלא נראה חשוב בעינינו,
אדם חושב על עצמו, או שהנני צדיק גדול כמרדכי הצדיק,
או רשע גמור כהמן בן המדתא... – אך זה טעות, כי מכל
אחד דורשים לפי מה שהוא אדם, לפי נפשו ולפי יכולתו,
ועלינו להלך בכל דבר לפי רוחו של כל אחד ואחד.
[כלליות – ל"ג בעומר, יום הילולא דהרמ"א זצוק"ל]
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
