כבר בנית 'בית מקדש'?

   וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (שמות כ"ה ח').

-----------------------------------------------------------------------

   בפסוק זה מצווה בורא עולם את בניו היקרים לעשות משכן ומקדש ששם תשרה השכינה, ובהמשך הפרשה התורה מרחיבה ומבארת את אופן עשיית המשכן ותכולתו לפרטי פרטים.

   האמת היא שעל פניו נראה שמצוה זו שייכת להיסטוריה ולעתיד, ואינה ניתנת לקיום בהווה. מחמת שלצערנו הגדול גַלִינוּ מעל שולחן אבינו ואנו נמצאים בגלות ארוכה ועמוקה קרוב לאלפיים שנה, ובית מקדשנו ותפארתנו נלקח מאיתנו.

   אלא שחכמנו ז"ל מחכימים אותנו בידיעה נפלאה ומתוקה, והם מודיעים לנו שגם בתקופת השפל והגלות עדין קיימת האפשרות לעשות 'בית מקדש ומקום משכן לשכינה'. כיצד?

   במילים אחרות, כל בית שמבודדים אותו מטומאה והשקפה זרה, כל בית שמנתקים אותו מאינטר-מת ותקשורת שאינה מאושרת כהלכה, אותו בית מתקדש ונטהר והופך משכן לשכינה הקדושה.

 מצד שני כתוב כאן גם את ההפך, [שהרי התורה נדרשת לשתי הצדדים (רש"י דברים י"ז כ')]: כל מקום שלא מכניסים לשם את הקדושה והיראה - והאוירה הרוחנית שם מזוהמת ומורעלת, אזי אין זה 'מקדש' ואלוקים אינו שוהה שם, אפילו אם לומדים שם תורה ותלויים שם תמונות של רבנים בכל פינה וגומחה.

   זה גם ההבדל העמוק שיש בין 'ישיבה קדושה' 'לישיבה חילונית', [כן כן, לצערנו יש דבר כזה, מדובר בקומץ תינוקות שנישבו העוסקים וסוחרים בתורת הקבלה וחכמת התלמוד בתערובת נשים וגברים וכלבים מתוך מטרה להחכים בחכמת ישראל - ללא קשר לציווי הנשגב של 'והגית בו יומם ולילה', והם כלל לא לומדים על מנת לקיים].

   התורה הקדושה מודיעה לנו שבאותם כתות וכיתות השכינה אינה שורה ואלוקים לא נמצא במחיצתם, ולא מדובר כלל במפעל מקודש.

   ואם כבר נגענו בנושא הכאוב הזה, זה הזמן לנצל את הבמה הקדושה ולהרחיב את הדברים במילים חדות וברורות - למען אותם יהודים יקרים ותמימים שאינם בקיאים בהשקפה הצרופה, יהודים המעריכים ומעריצים את מרצי הקבלה ומכוני תורת הסוד 'בתום לב', והם אינם יודעים שמסתירים מהם את העובדות הבאות:

   להודיעך שמה שהופך את האדם לקדוש ואת ביתו לבית מקדש - זה לא החומר הלימודי שהוא לומד או מרצה, אלא הקדושה והטהרה של האדם. כאשר מוסיפים את התבלינים הללו לתורה, הרי שהמקום הופך לבית המקדש ומשכן לשכינה. אך כאשר משמיטים את הקדושה והיראה מהתורה, הרי שהמצב מתהפך מקצה לקצה - כפי שהתבטא הנביא והכריז בשם ה': לָמָּה לִּי רֹב זִבְחֵיכֶם?... קְטֹרֶת - תּוֹעֵבָה הִיא לִי... חָדְשֵׁיכֶם וּמוֹעֲדֵיכֶם - שָׂנְאָה נַפְשִׁי, הָיוּ עָלַי לָטֹרַח... גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה - אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ (ישעיה א' י"א - ט"ז), שהרי העיקר חסר מהספר!

   חבל שנשות הכותל לא מכירים בחתיכת התנ"ך הזו, חבל שקבלני הקבלה מתעלמים מזה, חבל שמייסדי ומנהלי הישיבות החילוניות חולקים על התנ"ך ותורת משה וטועים ומטעים את כלל הציבור.

   ידע העם ויזהר, ולא יהא 'פתי מאמין לכל דבר ולכל דובר'.

   ההשקפה הצרופה הזו היא פך השמן הטהור שנלחמו עליו המכבים ומסרו למענו את נפשם.

   הם לא רצו 'פך שמן', הם גם לא הסתפקו במילה 'טהור', אלא הם ביקשו שהפך 'יהא חתום בחותמו של כהן גדול'! שהרי יש תורה מסולפת... יש תורה שמצערת את השכינה... וצריך לחפש את חתימת הכהן הגדול - את ההשקפה הצרופה ודעת התורה בכל נושא ופרט.

   אתה בכל אופן חפץ בלימוד תורת הקבלה? אין בעיה, אך קודם תתקדש ותיטהר ותעמול על כללי 'סור מרע ועשה טוב ובקש שלום' כפי שהשביע המהרח"ו (בהקדמתו לעץ חיים), ותצא לדרך בעזרת ה'.

   בוער בך רצון לקבל ברכה ממקובל? מברוק! סע לרב דוד בצרי ושאר בני עלייה וזכה בברכה קדושה, היוצאת מפה קדוש, מאדם שכולו קדוש, שלומד מתוך קדושה וחייו מושתתים על קדושה וטהרה בלבד... חפש לך רב מקובל - שמקובל גם בשמים!

   כאן המקום לציין שכל מה שאמרנו כעת אינו סותר את העובדה שכל יהודי שלומד 'תורת הנגלה', אפילו אם הוא רחוק מהשלמות וקיום המצוות, כל מילה של תורה שמוציא מפיו - שווה יותר מכל הון וממון שבעולם ועושה נחת רוח לבורא עד דלא ידע, לא פחות מכל אברך כולל.

   אך כל זאת בתנאי שהוא לומד מתוך קדושה וטהרה לעשות נחת רוח לבורא, לומד על מנת לקיים - ולא להתעלם.

   [זה שאדם לא תמיד מצליח לקיים את מה שלומד מחמת שיצר הרע מתגבר עליו, זה לא אוסר עליו להמשיך ללמוד תורה. בתנאי שבתוך ליבו הוא כואב על כך ויש לו רצון להשתנות, והוא לא לומד ומורד בה' במזיד חלילה].

  עד כאן ראינו שניתן להפוך כל מבנה גשמי 'למקדש רוחני' - אם מייעדים אותו לעבודת ה', כעת נעמיק יותר ונגלה שיש מציאות נוספת של בניית מקדש, מקדש שגם מקריבים בו קורבנות, וזה שייך בכל הזמנים והדורות. כיצד?

   אין ספק שהדברים הללו מאוד עמוקים ואינם נתפשים במוחו של אדם רגיל. אך מי שבעל רגש יהודי מסוגל לעכל את רוח הדברים ולהעתיק אותם אליו 'במינון שלו' בהתאם למדרגתו הרוחנית, מתוך הבנה שליבו של האדם הינו 'בית מקדש' וריסון המידות ועקידת התאוות אלו הקורבנות שהאדם מקריב לבורא, ומי שחי כך עליו נאמר עֹלָה הוּא לַה', רֵיחַ נִיחוֹחַ אִשֶּׁה לַה' (שמות כ"ט י"ח).

   המידע הזה הוא מפתח ההצלחה להתגברות על היצר בכל החזיתות. לדעת שאין 'סתם', אלא כל צער והקרבה ומאמץ של יהודי, גם אם בעיניים גשמיות לא רואים תוצאה ופירות מאותו מאמץ - עצם המאמץ זה קורבן עצום לה'!

   חבל שאת העוצמה הזו לא מגלים לכל הנושרים והפושרים, חבל שלא מבהירים להם שאם הקשיים מתרבים - זה לא 'חוסר מזל' חלילה וזה גם לא הופך אותם לסוג ב', אדרבה, עבודתם חשובה יותר משל חבריהם - שהרי הם מקריבים קרבן עולה יותר גדול, ובמבחן המציאות של 'טוב אחד בצער ממאה שלא בצער' (אבות דר"נ ג' ו') הם לוקחים את המקום הראשון. ובמאמר מוסגר: אם אלוקים שם אותם בקומה הזו - הוא גם נתן להם את הכוחות לכך, וזה סימן שנשמתם נמצאת ברמה יותר גבוהה משאר חבריהם, שהרי גודל הניסיון מעיד על גודל הנשמה. האם זה לא מעודד כל מוֹעֵד ובודד ורועד ומתנדנד?

   עד כאן החכמנו במצות בניית המקדש. אלא שעל כל הסוגיה הזו קמה וגם ניצבה שאלה הדורשת מענה נאה והסבר יאה, אך קודם נקדים הקדמה קטנה:

   חכמנו ז"ל מגלים לנו שעשיית המשכן כללה פריטים רבים שלא היו לעם ישראל, אלא שאותם פריטים הזדמנו להם בדרך נס. רוצים דוגמאות?

   'התחש' זו בריאה שלא הייתה בעולם, אך נבראה באופן זמני עבור המשכן ולאחר מכן נכחדה (רש"י שמות כ"ה ה'). אבני השוהם ואבני המילואים ירדו עם המן מהשמים בדרך נס (יומא ע"ה ע"א), על ידי שענני הכבוד דלו אותם מנהר פישון והורידו אותם ליד אוהלי נשיאי ישראל (תרגום יונתן שמות ל"ה כ"ז). ענני הכבוד הביאו מגן עדן את 'הבושם' עבור קטורת השמים ואת 'שמן האפרסמון' עבור 'שמן המשחה' (תרגום יונתן שמות ל"ה כ"ח). חוץ מזה היו פריטים נוספים הנחוצים לעשיית המשכן שהעננים עשו את השירות והמציאו את אותם מוצרים חסרים לאוהלו של משה, ומשם זה הגיע לישראל (רבינו בחיי שם).

   כמו כן עשיית המנורה התבצעה בדרך נס מחמת מוגבלות העולם הגשמי (רש"י שמות כ"ה ל"א), ובאופן כללי 'הקמת המשכן' היתה פעולה ששום אדם לא יכל לבצעה - ובעצם המשכן הוקם על ידי נס (רש"י שמות ל"ט ל"ג).

   והשאלה נשאלת: אם כל כך הרבה ניסים היה צריך להפעיל בבניית המשכן, מדוע בכלל ציוה הבורא על עם ישראל להתעסק במלאכה הקדושה הזו? למה הבורא לא הוריד 'מקדש מוכן' מתוך ענן צחור ולבן, כשם שהניח להם בכל בוקר את המן... מקדש בנוי ומוכן כמו שנזכה שירד לנו לעתיד לבוא בעזרת ה'?

   באמת לבורא לא היה שום בעיה להוריד משכן מוכן משמים, אלא שהוא הטיל את המלאכה הסבוכה על ישראל  'כדי להעסיקם'.

   שהרי הבטלה מביאה לידי לשון הרע ושקר ורכילות (ערוך לנר מכות כ"ג ע"א) ופריצות (כתובות נ"ט ע"ב), והיה עניין להעסיק את עם ישראל במדבר כדי שיהיו טרודים בעבודת ה' ולא יהיו פנויים לחטאים והרהורים אחר הנהגת גדול הדור.

  ואם על תקופת המדבר נאמרו הדברים הללו, על אחת כמה וכמה שבדורנו הרדוד והירוד חייב כל אדם להעסיק עצמו בבניית המשכן והמקדש בתוך ליבו "על ידי שיטהר ליבו ומחשבותיו כל הזמן", והלואי שטִרדה קדושה זו וההתעסקות בטהרת הלב והמחשבה בכל רגע - יגמרו לו את 'מאגר הזמן הפנוי', עד כדי כך שלא יהיה לו פנאי להתעסק עם יצר הרע.

   ואם ישאל השואל: כיצד שייך להיות עסוק כל הזמן בקדושה? על מה כבר אפשר לחשוב? נגלה לאותו חמוד שכבר אמר אחד מגדולי ישראל שעל כל פעולה שהאדם עושה, עליו לשאול את עצמו שתי שאלות.

   1) לפני הפעולה - מה רצון ה' ממני כעת? כיצד עלי לנהוג כדי לשמח את הבורא? 2) אחרי הפעולה - האם עברתי את המשימה בהצלחה? אם כן - שיודה לה' על כך! אך אם התברר שיש מקום לשיפור, יתחזק מיד בנושא ויחדיר לליבו את האמת הצרופה.

   מי שהחשבון הזה נר לרגליו בכל פעולה שעושה, הרי שכל חייו הוא טרוד בבניית משכן ומקדש בתוך ליבו, ואין לו זמן פנוי להתעסק עם יצר הרע.

     מישהו סבור אחרת?