בס"ד כו שבט

החכם

על הפסוק: "החכם עיניו בראשו" (קהלת ב,יד).

שואל הזוהר: הלוא עיניו של כל אדם נמצאים בראשו, מהו יתרון החכם דווקא?

ועונה הזוהר כי הכוונה היא ודאי למאמר המשנה "שאל ילך אדם ארבע אמות גלוי ראש,

כיון שהשכינה שורה על ראשו".

ועל כן כל חכם עיניו והתעניינותו היא בראשו - בשכינה השורה על ראשו. ואותו אור "הדולק" על ראשו (המאיר על נשמתו) זקוק לשמן. שכן גופו של אדם משול לפתילה (ממנה נמשך האור ובה קבועה האש). ושלמה המלך בעניין זה מצוה: "ושמן על ראשך אל יחסר" (קהלת ט, ח). שכן האור שעל ראשו זקוק ל"שמן". ואלה הם המעשים טובים שאדם עושה, הם המהווים שמן לאותו האור.

ועל כן עיני החכם בראשו לדאוג שלא יחסר ה"שמן".