בס"ד יט שבט

גמישות השכל

לאחר שקראנו בשבת על מעמד מתן תורה בסיני, מתבקש כי השבוע נגלה מה צפון באותה תורה שניתנה בכאלה קולות וברקים? והנה השבוע בפרשת משפטים, מתחילה התורה לפרט מצוות רבות הקשורות לעניינים שבין אדם לחברו, לכאורה דברים פשוטים באנאליים המובנים לכל בר דעת בשכל אנושי.

וכאן מתעוררת התמיהה הגדולה:

מה טעם מצאה התורה להבליט מיד לאחר הר- סיני את המצוות הפשוטות וההגיוניות הללו?

אין זאת אלא שהתורה מדגישה לפנינו, כי אף את המצוות הללו, השכליות וההגיוניות, יש להשתית על האמונה בה'. עלינו לקיים מצוות אלו לא משום שהבנתנו מחייבת לקיימן, אלא משום שהקב"ה ציווה אותנו לקיימן.

השכל, משום שהוא גמיש, לכן הוא כפוף לרצונו של האדם. כאשר האדם רוצה, הוא יכול לפתח תיאוריה שלפיה לא זו בלבד שמותר לפגוע בזולת וכדומה אלא שזו אף 'מצווה'. השכל יכול להוכיח דבר והיפוכו. לכן אין בכוחו להגביל את האדם ולהיות עבורו מקור סמכות לחיים מוסריים.

לכל המצוות כוונות ומשמעויות עמוקות הרבה יותר, עד אין סוף. ובזכות האמונה בה', קיום המצוות השכליות הופך להיות גם הוא קשר בינינו לבין העומק האין סופי של התורה ושל הקב"ה.

מעובד מתוך "שולחן שבת"  שיחות הרבי מליובאוויטש.