וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ... אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹקִים... וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל... וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְיִשְׂרָאֵל... וַיֹּאמֶר... עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹקִים כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ עֲלֵיהֶם: (שמות י"ח א' - י"א).

-----------------------

   בפרשת השבוע מודיעה לנו התורה שיתרו היקר עשה תפנית ונטש את אליליו והבליו, וערק מעולם הפסל וההבל - למחנה עם ישראל.

   וכל זאת למה? מדוע עשה יתרו את הצעד הענק והנפלא הזה?

   התורה הקדושה לא משאירה אותנו בממתינה והיא פורסת בפנינו את כל היריעה, והיא מגלה לנו שאדון יתרו שמע שתי שמועות פִּלאיות ומדהימות, וזה מה שחולל בתוכו את המהפך: א) קריעת ים סוף, ב) מלחמת עמלק (רש"י ח' א').

   עד כאן הכל נפלא. אך כאשר ממשיכים הלאה וקוראים עוד מספר פסוקים, הדברים הופכים לתמוהים ולא מובנים - עד כדי הרמת גבה או שתיים, ואפילו יותר מכך. מה כוונת המשורר?

   בהמשך הפרשה התורה מספרת לנו שיתרו הגיע למדבר ומשה כיבדו בכבוד גדול והכניסו לאוהל, ולאחר מכן משה גילה ליתרו שתי ידיעות מעניינות: 1) ניסי קריעת ים סוף. 2) ניצחון ישראל במלחמת עמלק (רש"י י"ח ח').

   וכיצד יתרו הגיב על 'החדשות הישנות' הללו? וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ... וַיֹּאמֶר... עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹקִים (י"ח ט' - י"א).

   מי שמתבונן בדברים, מיד ממריאות ועולות בראשו שלושה קושיות:

   א) מדוע משה טרח לספר ליתרו על קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, הרי יתרו מכיר היטב את הסיפורים הללו, ובעצם זו גם הסיבה שהוא הגיע למדבר. אם כן מה הצורך לחזור באוזניו על מה שכבר יודע?

   ב) מדוע כאשר יתרו שמע ממשה על קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, הוא הצטמרר ובשרו סמר? הרי הדברים כבר היו ידועים לו, ולא מדובר 'בחדשות' עבורו.

   ג) מדוע לאחר ששמע יתרו ממשה את סיפור קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, הוא הכריז "עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלוהים". וכי עד עכשיו הוא לא ידע זאת? הרי מדובר כאן אחרי שכבר נטש את אליליו והבליו וקשקושיו והתגייר וערק לעם ישראל (י"ח ז' תרגום יונתן בן עוזיאל), וברור שכבר מזמן הוא ידע שה' גדול מכל האלוקים. אם כן כיצד הוא טוען שזה התחדש לו רק עתה?

   אין ספק ששאלות אלו עזות וחזקות, והם מחייבות את השכל הישר להסיק שסיפור הדברים ששמע יתרו ממשה - היה שונה מעט ממה ששמע בעבר. אך במה היה השינוי?

   ובכן, כולנו מודים שבתחילה לא היה ליתרו קשר וגשר עִם עַם ישראל ונביאיו, ובעצם מנהיגיו והוגי דעותיו היו 'העיתונות והתקשורת' ושאר ירקות. ומי נמצא שם? חבר'ה שמנתחים הכל בעיניים גשמיות ונטולות כל תוכן רוחני... חבר'ה שתפיסת עולמם וצורת חשיבתם שונה עד מאוד מזו של חכמי התורה וגדולי ישראל.

   והנה יום אחד יתרו פותח את הרדיו, ושומע את התמליל הבא:

   יתרו שמע את החדשות הסוערות ואת מסקנת וועדת החקירה, ומוחו מיאן לקבל את המסקנה השטותית שהגיעו אליה אותם חוקרים. אלא שבזה לא תם העניין.

   למחרת בבוקר יתרו פתח את העיתון וגילה שגם שם הובאה אותה גברת עם אותה גיבנת ואותה אדרת, גם שם הכָּתַב סיפר על מזל וטבע וצונאמי וכוח הזרוע, גם שם הובאה המסקנה המסכנה 'שהשעבוד יצר לישראל תכונת הישרדות גבוהה', ובזה נחתם הנושא.

   אף שדרן לא השחיל מילה על בורא עולם וניסים! אף כתב לא עִדכן שהכל התקיים בהתאם למפה של ברית בין הבתרים! אף אחד לא הסביר והבהיר שזה מהלך מתוק שהוביל האלוקים!

   אך כיון שיתרו היה איש אמת הבוחן כל דבר עם שכל ולב, למרות שלא היה לו הסבר ונימוק ברור למה שעבר על עם ישראל, זה לא הפריע לו לעשות את החשבון הפשוט הבא: אם עם ישראל כל כך שמור ומוגן בצורה על טבעית, אין ספק שאלוקי ישראל הוא האלוקים האמיתי - 'הכל יכול'. זה היה ברור ליתרו ללא קמצוץ ונצנוץ של ספק, וזה גרם לו לבחול ולמאוס בדתו המסולפת - ולערוק למחנה ישראל.

   מה עשה? נטל מֵימִיה תרמיל ומקל והתניע את הסוס, הוא כיוון את ההגה למדבר ודהר לכיוון עם ישראל, וכאשר הגיע לנקודת היעד, משה יצא לקראתו וכיבדו כבוד גדול.

   לאחר מכן משה סיפר ליתרו 'את מה שכבר ידע ושמע וקרא' - אלא שמשה הוסיף לו עוד שלושה מילים, וזה בעצם מה שגרם ליתרו לזעזוע עצום ברמה של 'וַיִּחַדְּ יִתְרוֹ'. מה הן אותן שלושה מילים?

   וַיְסַפֵּר מֹשֶׁה לְחֹתְנוֹ אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל... יתרו היקר! דע לך שנתוני השטח ששמעת וקראת נכונים ומדויקים, אך פרט אחד נכבד השדרן והכתב שכחו לציין. איזה פרט?

   הסבל שעבר על המצריים... הניצחון במלחמת עמלק... כל זה ארע לאותם גויים כעונש משמים על שפערו לועם ואיימו בזרועם על בני ישראל. זה כלל לא יד הגורל, גם לא חוסר המזל, ואין לכך כל קשר 'לתכונת הישרדות גבוהה של שבט העבדים'. פשוט מדובר בפעולת עונש ישירה ממלך המלכים, הנקראת 'מידה כנגד מידה'!

   משה הרחיב והבהיר ליתרו שכל מכות מצרים ומפלת עמלק היו 'מידה כנגד מידה' כפי שמבואר בחז"ל באריכות (עיין משנת רבי אליעזר פרשה י"ט ומעם לועז על עשרת המכות) וממילא הרשעים הללו גרמו לעונשם בעצמם - ומה שעשו חזר עליהם - בהתאם לכלל האלוקי שנקרא "במידה שאדם מודד בה מודדים לו (סוטה ח' ע"ב)", ואם יש לאיזה מצרי או עמלקי תלונה על המהלך, מומלץ לו לקבוע פגישה עם 'הַרֵאִי', ולהטיח את טענותיו בדמות שתשתקף מולו!

   זו הפעם הראשונה שיתרו נפגש עם המידע הנוקב הזה, ומעוצם התגלית הזדעזעה נשמתו ובשרו נעשה חידודין (רש"י י"ח ט'), ועל אתר הוא הגיב ואמר: עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹקִים. במה? כִּי בַדָּבָר אֲשֶׁר זָדוּ - מה שתכננו לבצע, עֲלֵיהֶם - חזר והתקיים בהם.

   כן כן, תמיד ידעתי שאלוקים גדול וכל יכול. אך שהנהגתו כל כך מיוחדת - שהוא מנהיג את עולמו במסלול של 'במידה שאדם מודד בה מודדים לו', זאת לא ידעתי (רש"י י" י"א).

   כעת הערפל מתפזר והמצב מתבהר, ויש לנו תשובה לשלושת השאלות ששאלנו:

   א) יתרו אכן שמע על עמלק וים סוף. אך הוא שמע זאת בצורה גשמית ורדודה ללא המידע 'הנסתר' שמאחרי הקלעים, [לא גילו לו שמדובר כאן במסלול של 'מידה כנגד מידה' - מחמת כבודת וטובתם של ישראל]. משום כך משה פרס בפניו את הדברים מחדש, כדי להחכים אותו בנתונים הנכבדים שהוסתרו ממנו.

   ב) יתרו באמת כבר ידע את 'הפרטים היבשים' שאירעו בים סוף ומלחמת עמלק, אך 'הנסתר' שמשה חשף בפניו - זהו המידע העצמתי שזעזע אותו.

   ג) בעבר יתרו כבר ידע שאלוקי ישראל הוא אלוקי אמת. אלא שכעת ידיעת הבורא וצורת הנהגתו היו אצלו ברמה הרבה יותר עמוקה (כמבואר ברש"י י"ח י"א).

   לאחר שהגענו עד הלום - זה הזמן להלום ולהעלות לבמה עדכון קטן הקשור לפגישה של יתרו ומשה, עדכון פצפון שמוסיף המון, ויקר מכל הון וממון.

   ובכן, כאשר 'התרגום יונתן בן עוזיאל' מתאר את שלבי המפגש של יתרו עם משה, הוא מציין שסדר הדברים היה כך:

    א) יתרו בא למדבר. ב) משה יצא לקראתו וכיבדו. ג) משה גייר את יתרו.      ד) משה ויתרו התעניינו כל אחד בשלום רעהו (תרגום יונתן שמות י"ח ז').

   ושואל 'הפירוש יונתן' על המקום: מניין לחדש שמשה גייר את יתרו - ורק אחר כך שאלו איש לשלום רעהו? הרי הפרט הזה כלל לא מצוין בפסוק. אם כן מהיכן הוא נלקח? והפירוש יונתן עונה על זה את התשובה המדהימה הבאה:

  אם כתוב בתורה 'וַיִּשְׁאֲלוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ לְשָׁלוֹם', חייב להיות שלפני כן משה גייר את יתרו. שאם לא כך, כיצד התורה מכנה את יתרו 'רֵעַ' של משה? היעלה על הדעת להגיע לרמה גבוהה של 'רֵעוּת' עם אדם שכופר באלוקי ישראל?

   שמעתם את המקור? ההיגיון התורני! לא יעלה על הדעת להיות מאוחד ומחובר בלב ונפש, עם אדם פורק עול ומורד בכל יכול.

   [זה לא אומר שצריך לבוז לגויים חלילה, כמובן שצריך להוקיר אותם בתור 'אדם'. אך חיבור פנימי עמוק של לב ונפש ברמה של רֵעַ, זה אסור שיקרה].

   כאן תם המסע, שָׁאַלְנוּ שאלות וענינו תשובות, ניתחנו נקודות גלויות וסתומות, והכל טוב ונפלא. אלא שעדין נשארה שאלה פיקנטית ונכבדה, וחובתנו לתת עליה הסבר נאה ומענה יאה - לפני שנחתום את המאמר.

   ידוע הדבר ומפורסם העניין שהנושא המרכזי בפרשתנו, זה 'מתן תורה ועשרת הדיברות'. אם כן למה התורה לא פותחת את דבריה עם העוצמה הגדולה של 'מעמד הר סיני'? מדוע יתרו וצורת חשיבתו אמורים להעסיק אותנו לפני כן?

   התורה רוצה שנבין ונפנים 'שההכשר' למעמד הר סיני וההכנה לקבלת התורה - זה חידוד ההשקפה ופיתוח ראייה רוחנית נכונה, כפי מה שעשה משה ליתרו. אך אדם שמוזן מעיתונים ורדיו, מי שבוחן את העולם עם משקפיים גשמיות של פוליטיקאי, לעולם לא יוכל להגיע לעוצמה האדירה של עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה'!    

   הוא אומנם יכול להתעטף בחליפה ארוכה ולחבוש כיפה עמוקה... לגדל זקן ענק ושפם חזק... לחלק ברכות ולכווץ את הגבות... ולעשות רושם של מלאך ה' צבאות. אך כל עוד הוא יונק מהתשקורת והעיתונות המסולפת, ידע נאמנה שהשקפתו מעוותת ומרוסקת, ואין רשות לאף אדם ללמוד ממנו תורה.

   וכבר הורו לנו חכמנו ז"ל ואמרו: אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו, ואם לא אל יבקשו מפיהו (חגיגה ט"ו ע"ב). הרב צריך להיות דומה 'למלאך ה' צבאות', עם ראייה רוחנית טהורה. אך אם חלילה השקפתו מעורבבת עם עיתונות ופוליטיקה ושאר ירקות, הרי שהתורה והוא זה שתי הפכים - וחכמנו זעקו לעברו במילים חדות וברורות "אל יבקשו תורה מפיהו"!

   כמו כן רצתה התורה שנפנים שרעיו וידידיו של האדם אמורים להיות יראי אלוקים. אך מי שפורק עול ומתכחש 'לכל יכול', יש מחיצה בינינו לבינו - ואין לנו אחדות מושלמת עימו. [איך אוהב ואתחבר, עם אדם שלאבי מתנכר?]

   משום כך כתבה התורה את הנושא של יתרו בתחילת הפרשה. להודיעך שדקוּת ההשקפה וחידוד הראייה הרוחנית ובחירת ידידים יראי אלוקים, זה א' ב' בעבודת ה' - וההקדמה של כל התורה, ובלעדי זה אי אפשר לגשת להר סיני!

   מי שמבין את רוח הדברים, נלחם על צביון השקפתו ושלימות רוחניותו מבלי לעגל פינות. אדם כזה לא מהדר רק במה שכתוב בעשרת הדיברות, אלא הוא עמל לפתח גם את היסודות שהתורה גילתה לנו לפני מעמד הר סיני. את ההשקפה הטהורה שלמדנו מיתרו, ואת בחירת החברים כפי שלימדנו משה.

   כמובן שאדם כזה לא מסוגל ללכת עם פלאפון שאינו כשר, וכל שכן שאין הוא מחזיק בביתו אינטרנט שלא מאושר על ידי 'ועד הרבנים לענייני תקשורת'. מדוע? מה כל כך חמור בזה - 'אם אני סומך על עצמי'? האמת היא שבעבר דשנו בנושא באריכות, אך למען התועלת נבהיר גם כעת את הדברים, בשפה פשוטה:

  ראשית, מחמת מכשולים נוראים שאירעו בעבר, הרבנים נכנסו לעובי הקורה ותיקנו תקנות בנושא והקימו בית דין מיוחד שיפקח על העניין, ודי בזה לחייב את האדם להישמע לדעת גדולי הדור. ומי שסבור שגדולי ישראל תמימים בנושא וטועים בחומרת המצב - ותקנותיהם מיותרות, אפילו אם הוא פלפלן גדול וזקנו יורד על פי מידותיו, הוא מכונה 'זקן ממרא'. שהרי 'זקן ממרא' זה 'תלמיד חכם' הסובר ומתנהג אחרת מהכרעת גדולי הדור!

   בנוסף לכך, מי שעוד לא חושש מהכובע של 'זקן ממרא' [כנראה שהוא לא למד את הסוגיה ומשמעותה - ולכן לא בוער לו הנושא], בכל מקרה, אם יראת השמים נר לרגליו עליו להודות לקטע הבא:

   גם על באבא סאלי נאמר 'אין אפוטרופוס לעריות' (כתובות י"ג ע"ב). גם על רבי עקיבא נאמר בתלמוד 'ירדה התורה לסוף דעתו של אדם וגילתה שְׁכֹּל אדם בתוך תוכו נמשך לעריות ומחבב את הפריצות' (מכות כ"ג ע"ב), ולאף אחד אין רשות להיכנס למלחמה עם היצר בנושא הזה. גם על תנא קמא נאמר המשפט החמור 'אי איכא דרכא אחרינא פושע הוי' (ב"ב נ"ז ע"ב). וכיון שיש היום דרך כשרה שנקראת פלאפון כשר, [יש גם פלאפון כשר עם מייל וsms לאלו הזקוקים לכך לצורכי עבודה], אם כן איזה תירוץ אמיתי נשאר לאלו שמחזיקים פלאפון שאינו כשר ואינטרנט שאינו מסונן? כיצד הם לא נרתעים מהכובע הנורא של 'זקן ממרא', מההגדרה החמורה של 'נקרא רשע', כיצד הם בטוחים בחוסנם הרוחני ובאיכות מידותיהם כאשר התלמוד מדגיש שניסיון העריות הוא כמו לזרוק ערמת צמר לתוך האש - ולקוות שזה לא יישרף (סנהדרין ל"ז ע"א)? האין זו סימן של 'חוסר יראת שמים'?

   כמובן שיש לנו כף זכות על מחזיקי האייפונים ושאר ירקות. אנו יודעים שהם בטוחים שכו...ל...ם מחזיקים את זה, אם כן למה להם זה אסור? מדוע עליהם להיות שונים מכ..ו..ל..ם (מכל אנשי הרחוב)?

   ידידי היקר, שכחת?! גם יתרו פרש מהציבור, יתרו לא נסחף עם הזרם והוא לא זרם עם העיתונאים והשדרנים, וכאשר הוא התוודע לאמת הנוקבת - הוא עשה תפנית ושינה תוכנית והחליף זהות והתגייר למען האמת, למען הבורא. כך נוהג מי שאוהב את ה'!

   ידידי היקר, אל תשכח. בעולם העליון 'גם לא נמצאים כולם', נמצא שם רק יתרו, ואלו שצועדים בדרכו.

   אתה גם מעוניין להיות שם?