השבת אנו קוראים את פרשת אמור. מהפסוק "ונקדשתי בתוך בני ישראל" המופיע בפרשת השבוע, למדו חכמנו זכרונם לברכה כי כל דבר שבקדושה צריך להיעשות בעשרה. קיום תפילה במניין, קריאה בתורה ומצוות רבות נוספות מחייבות הימצאות של עשרה יהודים בוגרים. באמונות אחרות, הרוצה להתקדש מתבודד מן החברה, מתרחק ומסתגר. לעומת זאת, תורת ישראל איננה אומרת כן. כל דבר שבקדושה חייב להיעשות בציבור, את התורה קיבלנו בתור עם ולא בתור יחידים, ולכן רק לציבור ישנו כוח ויכולת לקבל שכינה. "אם יסתר איש במסתרים – ואנוכי לא אראנו נאום ה'" אדם החי לעצמו, החפץ בטובתו שלו וטובת הכלל איננה מעניינת אותו כלל - חוכמתו ותורתו פסולות הן. ונקדשתי – בתוך בני ישראל. הקדושה מופיעה בשלמות רק בתוך בני ישראל, בתוך הכלל מהכלל.

לקח גדול ועצום ניקח אנו, המצויים בדור הדוגל במימוש עצמי ובטיפוח ה"אני". חובה עלינו לזכור כי כל אחד ואחת מאתנו הם חלק מכלל, וטובת הפרט והציבור קשורות הן זו בזו. אדם הרוצה לחיות חיי קדושה, מוכרח הוא לדאוג לקדושה ולרוחניות של סביבתו.