בפרשתנו אנו קוראים על יציאת מצריים, לאחר 210 שנים ארוכות של סבל, יוצא עם ה' מעבדות מצרים. ה' הוליך את בני ישראל דרך המדבר, לכיוון ארץ ישראל. בדרכם, הגיעו בני ישראל למדבר שור, ובמשך שלושה ימים לא מצאו מים לשתות. בסופם של שלושה ימים קשים מנשוא אלו, הגיע עם ישראל למקום ושמו "מרה". אנחנו, אחרי יום אחד של צום כמעט ומאבדים שפיות, נתאר לעצמנו את מצבם של בני ישראל, מיליוני בני אדם: נשים, ילדים וגברים ההולכים במדבר הלוהט בלא מים – ונבין שזהו מצב נוראי.

במצב נואש זה, מוצאים בני ישראל במרה מקור מים, וחפצים לשתות ממנו, אולם לחרדתם הם מגלים שהמים במרה הם מרים: "ולא יכלו בני ישראל לשתות מים ממרה, כי מרים הם". משה צועק אל ה', ובורא עולם מראה לו עץ. כשמשה זורק את העץ למים, המים נהיים מתוקים ועם ישראל שותה לרוויה.

צריך להבין מה מטרת הסיפור הזה, ומדוע הקדוש ברוך נהג כן. כשחושבים מעט, מבינים את המורכבות האדירה שבהובלת עם במדבר. במשך 40 שנה צעדו עם ישראל במדבריות, וצרות רבות עמדו להם בדרכם. אולם, ניסים גדולים ועצומים התרחשו לבני ישראל בכל שנות שהותם במדבר, בגדיהם לא נקרעו, גופם לא נחבל ובעלי החיים השונים לא יכלו להזיק להם. החום והקור לא פגע בעם ישראל, וכל מי שניסה להילחם בהם נוצח. ללא כל ספק, הנהגות ניסיות מדהימות. כדי להוביל עם במדבר בצורה שכזו, חייבים לחנכו לאמונה ברורה בבורא עולם. לידיעה, שגם מים מרים יכולים להפוך למתוקים בהשלכת עץ בלבד, וכל זאת על-פי דברו של בורא עולם.

אולם ביתר עומק, ניתן לפרש ולבאר את הסיפור בצורה נוספת. התורה אומרת: "ולא יכלו לשתות מים ממרה, כי מרים הם". לא המים היו מרים, כי אם בני ישראל. בני ישראל היו מרים בעצמם, מרים וממורמים, ומרירות זו עשתה אף את המים שבקרבם, למרים ומרירים.
מחשבתו של האדם, פועלת היא על המציאות. "תחשוב טוב, יהיה טוב" אינו רק סטיקר, כי אם עובדת חיים פשוטה. מחשבתו של האדם וצורת ההסתכלות שלו על המציאות, משנה אותה ופועלת בה. בני ישראל התמרמרו על הצמא שלהם, ודבר זה עשה את המים למרים עבורם.
משה מצטווה על ידי בורא עולם להשליך עץ אל המים. עץ הוא דבר מוזר. לוקחים זרע טוב ושותלים אותו באדמה, שם הזרע נרקב ומתקלקל. אדם בעל ראיה שטחית, ישאל: מה ההיגיון לקחת זרע טוב ולהרוס אותו? לגרום לו להירקב באדמה?! אנחנו – היודעים, נחייך אליו ונאמר לו: אמת, זרע זה נרקב ונהרס, אולם לאחר הרקב יצמח מזרע זה עץ גדול, שייתן פירות שנים ארוכות.

כשבני ישראל באים בטרוניה על המצב, אומר להם בורא עולם: הסתכלו על העץ. אמת, שלושה ימים הלכתם בלי מים, במשך זמן לא מועט סבלתם. אולם, על האדם לדעת, שגם הסבל והריקבון, מצמיח אחריו עץ גדול. עץ מניב פירות.

ראייה זו, הינה ראייה המוכרחת לעם העתיד ללכת 40 שנה במדבר. חיוניות ביותר לעם העתיד לחיות שנים רבות בעולם מורכב – לזכור שגם דבר הנראה קשה ורע, יצמיח אחריו ישועות גדולות. הסתכלות זו, חייבים אנו לרכוש לעצמנו, ובכך נהפוך גם את המים המרים ביותר – למתוקים.