בס"ד                                                     ערש"ק                                                         כ"ו   בכסלו  התשע"ד

                 יוסף לי - אור - בפרשה - שבת חנוכה

   " ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חֹלם והנה עֹמד על היאֹר    "(מא, א)

יוסף הצדיק עמד ביתר עוז וביתר שאת בניסיון הלא פשוט בכלל עם אשת פוטיפר. ועל זה אמרו רז"ל בפרקי אבות

(פ"ד, א):"איזהו גיבור הכובש את יצרו". אבל המרשעת העלילה עליו עלילה בדבר עברה שלא הייתה וכתוצאה מכך

נשלח לבית האסורים. ושם היה עשר שנים כנגד הוצאת דיבה על עשרת אחיו בחינת מידה כנגד מידה. ויש לשאול

איך יוסף שהיה נער בן 17 עמד בכל הניסיון הזה, בכל תקופת החושך שבה היה נמצא מעת שזרקו אות לבור וכלה

בסוף ב' שנים שהתווספו לו על העשר שנים כי תלה ביטחונו בשר המשקים שיוציא אותו מן הכלא, כמו שדרשו רז"ל

בילקוט שמעוני ע"י שאמר לשר המשקים: 'זכרתני והזכרתני' ניתוסף לו עוד שנתיים(סימן קמז), היינו שנה על כל מילה.   

ובשביל לענות על שאלה זו נקדים ונסביר את הפסוק(ירמיהו יז,): "ברוך הגבר אשר יבטח בה' - והיה ה' מבטחו".

ונראה לבאר אולי כך: חיי בני האדם בנויים מעליות וירידות הן רוחנית דהיינו בעבודת השם, כי פעם תרגיש שאתה

למעלה ואתה מצליח לעבוד את קונך בכל לבך ופעם תרגיש שאין לך חשק לעשות כלום כאילו לקחו ממך את החִיות

חס ושלום, והן מבחינה גשמית דהיינו בריאות פרנסה וכו' כי רואים בחוש ממש שאלו הדברים הגשמיים לא נשארים

אותו דבר במשך שנות חיינו שהרי פעם יהיה יותר טוב ופעם פחות. וזה כלל גדול בחייו של האדם לכן צריך ללמוד

איך לעבוד בביטחון שלם את ה' יתברך בכל מצב ובפרט במצבים פחות טובים כי משם צומחת הישועה הגדולה!.

וזה שנאמר: 'ברוך הגבר אשר יבטח בה'' כיוון לומר בה' דייקא ולא בבני אדם ואפילו לא בעצמו כי רק מה' יתברך

תבוא הישועה באותה תקופה של ירידה וחשכות כנ"ל כי צריך לדעת ולזכור שהכול מאת ה' הייתה זאת. ובדרך כלל

אין אדם מחפש משען וביטחון שטוב לו אלא בעת צרה וירידה כנ"ל כי ככה טבע האדם. לכן, יש להתפלל שה' הטוב  

יהיה מבטחו וככל שיבטח בקב"ה יותר כך יגיע בסוף למקום מבטחים טוב יותר כי - 'ה' יהיה מבטחו'. אבל יש לזכור

שאין לנו אפשרות לדעת מתי יגיע הסוף של התקופה הנ"ל כי זמן זה נתון ביד השם יתברך ותפקידנו להתחזק כל

הזמן בביטחון ולבטוח בה' ולצפות לישועה כל אחד לפי מדרגתו שהרי אין האדם יודע איזו סיבה לטובתו אלא רק

השם יתברך כי הכול גלוי וידוע לפניו.

ונמשיך ונסביר עוד ע"פ הפסוק(משלי יד): 'בכל עצב יהיה מותר אך דבר שפתיים למחסור' רצה לומר שבעצב היינו

בירידה כנ"ל דווקא משם יהיה יתרון ותועלת לצאת ואף להתעלות. וזה היתרון יהיה הכי מושלם וטוב לאדם אם רק

יבטח בה' היינו שגם בזה העצב, הירידה כנ"ל, יש קץ שהרי כל לשון קץ סוף הוא(רש"י שם). אך זה היתרון המושלם

לאדם צריך להיות בביטחון בשם יתברך בלבד ללא שום דיבורים מיותרים כי דבר שפתיים למחסור.

וזה שכתוב: 'ויהי מקץ' כיוון לומר לשון צער(מגילה י:) בחינת עצב הכוונה שנצטער שתלה ביטחונו בשר המשקים כנ"ל.

ואע"פ כן, זה העצב היה לו ליתרון כי באותו צער הבין שאף שהתגבר החושך גם זה לטובתו וצריך להתחזק לבטוח

בה' בלבד כי רק זה מה שיוציא אותו מאפלה לאורה, כפי שרואים שלאחר מכן הגיע הקץ וה' זימן לפרעה חלומות

ובכל מצרים אין פותר אלא רק יוסף הצדיק שהיה ידוע כפותר חלומות ,ולכן גם נקרא צפנת פענח, כי החלומות של

פרעה הם סיבה למסובב להביא את הקץ. ובזכות ההתחזקות בביטחון ואמונה בעת הצער הנ"ל שהכול מאת ה' זה

היה היתרון המושלם בעבורו שהרי הוא לא יצא מבור הכלא החשוך סתם כך אלא זכה ועלה לגדולה והיה משנה

למלך, כמו שכתוב בהמשך(בראשית מא, מ):"ועל פיך יִשַּׁק כל עמי רק הכסא אגדל ממךּ". ובכל זאת יש לדקדק ולהבין

האם יוסף לא היה צריך לעשות השתדלות כדי לשים קץ לחושך ? אלא שלא היה לו לתלות בטחונו בשר המשקים

כי דרכם של הגויים לשכוח את הטובות שה' עושה איתם כפי שהובא ששר המשקים שכח בו יום את בקשתו. וכפי

שרואים בדורנו מי מהגויים שעמד לצדנו, כביכול, שכח אותנו בו ביום וחתם הסכם תמיכה במי שרוצה להשמיד

ולהרוג את היהודים ביום אחד, ה' יצילנו מידם.

ועוד נראה לומר בסייעתא דשמיא, שזו הפרשה רומזת על גלות המר האחרונה שבה אנחנו נמצאים בחושך כמעט

אלפיים שנה וזה. שנאמר 'ויהי מקץ' לשון צער כנ"ל היינו שטרם הגיע סוף הגלות והחושך רק הולך ומתגבר ורק ע"י

התחזקות באמונה וביטחון בה' נגיע למקום מבטחים ואף נעלה ונתעלה בחינת יוסף שעלה לגדולה בזכות בטחונו

בעת הצער כי דווקא משם תצמח הטובה, כמוסבר לעיל. וע"פ זה גם אפשר להבין את עניין קריאת פרשת 'מקץ'

תמיד בשבת חנוכה כי זה העניין הנ"ל יהווה לנו דוגמה בעת התגברות החושך טרם התגלות אור משיח צדקנו כי

לכל דבר יש סוף וגם וליצר הרע ולחושך יש סוף, כמו שדרשו רז"ל: נעקר יצר הרע מן העולם, אין אופל וצלמות

בעולם(ב"ר פט, א). וזה דייקא בחנוכה שהיא מלשון חינוך כדי להורות לנו את הדרך כי התורה מלשון הוראה. מכאן,

שצריך ללמוד להתחזק בביטחון ובאמונה בה' יתברך יום יום עד שיבוא העת ונתעורר מהחלום של הצער והחושך

בחינת הגלות האחרונה ורק ע"י כך הקב"ה יביא אותנו למקום מבטחים שיהיה הכי טוב בעבורנו בזה ובבא.

על כן, אנו אומרים את הלל שמונת ימי החנוכה כדי לדעת שצריך לקרוא לה' מתוך הצער שנאמר(תהילים קיח): 'מן

המצר קראתי  י-ה' כי צריך להודות על הרע והטוב כאחד, כפי שנאמר(שם נו):"בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר.

וכל זה נרמז ע"י יוסף הצדיק שהוא בחינת 'מוסיף והולך' ומתעלה מעלה מעלה בדבקות וכיסופים לקב"ה ולתורה

בחינת שלהבת, כמו שכתוב(עובדיה א):'בית יוסף להבה'(ועיין בפ' ויישב שם ברחבה).  וזו השלהבת צריכה 'שתהא עולה

מאליה ולא שתהא עולה ע"י אחר'(שבת כא:), שזה אחד הדקדוקים בהדלקת נרות החנוכה. הכוונה היא שאין לנו

לתלות את ביטחוננו בגויים שיוציאו אותנו מהמצב הקשה שבו אנו נמצאים אלא רק צריך לבטוח בה' בלבד בעת

הגלות שהיא בחינת חושך כי גם לזה יבוא גם יבוא סוף, כמו שכתוב(איוב כח): 'קץ שם לחושך'.

ודע, כי בנו תלוי הדבר כי בשביל לצאת מהחושך בחינת הגלות המר כנ"ל, צריך להגביר את אור התורה והמצוות

בחינת(משלי ו): 'כי נר מצווה ותורה אור' כי התורה תהיה לנו יתרון מושלם לצאת מהחושך של הכלל והפרט. ולכן

מדליקים נרות חנוכה כדי לפרסם את הנס שהיה בימים ההם, ובע"ה יהיה גם בזמן הזה כי אורה - זו תורה(מגילה טז:).

ורק היא תאיר לנו את הדרך לצאת מהגלות כי אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים וזה מסר לדורות עד

ביאת משיח בן יוסף שיגאלנו ברחמים גמורים, אכי"ר.

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

ע"י ביטחון להשם יתברך, שמסתכל וצופה להשם יתברך לבד ובוטח בו, ע"י זה עושים כלי להשפע, וזוכה שתבוא

לו השפע והפרנסה בעת וזמן שצריך(סימן ביטחון , אות ב).

                                                 "נר ה' נשמת אדם  "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

            ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה