"וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ...וַיֹּאמֶר יְהוּדָה הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף"

בזמננו אין דנים דיני נפשות, אולם לעתים עולה לצערנו שאלת היתר הפלה לאישה שהרתה לזנונים. לאחרונה הזכרנו במדור זה שלעובר יש מעמד ביניים מבחינת הגדרתו כנפש, שמצד אחד חיי האם קודמים, ואם הוא מסכן אותה מותר להפילו כל עוד לא הוציא ראשו. ומצד שני אסור להרגו, ומותר לחלל עליו שבת. עובר של"ע ממזר, אינו מסכן את האם, אך יהיה אומלל בשל איסורו לבוא בקהל. יש מהפוסקים שהתירו הפלתו, או משום שלדעתם האיסור אינו מדאורייתא ולצורך גדול מותר, או מטעם שמדין תורה חייבת המעוברת מיתה היא ועוברה עמה, כך שהעובר הוא "בר קטילא" (שאלת יעב"ץ,א,מ"ג; משפטי עוזיאל,ג,חו"מ,מ"ז, ובשו"ת רב פעלים התלבט ולא הכריע). אולם פוסקים רבים אסרו זאת (חוות יאיר,ל"א, אג"מ,חו"מ,ב,ס"ט, הרב הרצוג, הרב אונטרמן, ציצ"א,ט,נ"אג,ג ועוד) כי האיסור להפיל חמור ואם אין דנים את האם בדיני נפשות, אין לעשות זאת לעובר. ופנויה שהרתה ר"ל, ההיתר להפיל קשה מאד, ומצריך עיון וזהירות רבה.

בגמרא נאמר שלפני מלאת לו ארבעים יום נחשב העובר "מיא בעלמא" (יבמות,ס"ט,ב) ורק לאחר מכן מתחיל "ריקום איברים". קביעת חז"ל זו מתאימה להפליא עם מומחי האולטרסאונד שאכן מתחילים לזהות צורה ראשונית של איברים בשבוע 9-10 היינו מעט לאחר היום הארבעים. אולם אין זה מתיר הפלה בשלב זה, הן מצד הנשמה (זוהר שמות,ג,ב) והן מהצד ההלכתי שגם בשלב מוקדם זה מותר לחלל עליו שבת (רמב"ן תורת האדם שער המיחוש, שבט הלוי,ה,מ"ז) ומה שהוגדר כמים נאמר בעיקר לעניין דיני טומאה וכן פדיון הבן לבא אחריו. למעשה, כאשר יש צורך גדול בהפסקת ההיריון בוודאי בשלב מוקדם זה קל יותר להתיר, אולם יש להתייעץ עם פוסק כי השיקולים כאן מורכבים ורגישים.