"ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים" (כח,יז) 'וכן אתה מוצא ביעקב שראה אותו בנוי וראה אותו חרב וראה אותו בנוי ומשוכלל לעוה"ב, ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים- הרי בנוי, אין זה- הרי חרב, כי אם בית אלקים- הרי בנוי ומשוכלל לעוה"ב' (ספרי דברים סימן שנב). ולא מובן היכן ראה זאת?- בפשטות כיון שראה נבואה וזה מצד מעלת המקום (ראה בדברי מרן גדול הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, ב'תורת המקרא' על הפרשה) אז גם ראה את הגילוי של מעלת המקום בצורותיו השונות, וזה לא עיקר החלום ולכן לא נאמר אלא רק נירמז כאן. אולם אולי אפשר שמה שראה את ביהמ"ק וחורבנו זה מצד מראה החלום, שכיון שראה בחלום מלאכים שהם בעצם נבואה על הגלויות שיהיו, 'ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו- א"ר שמואל בר נחמן: אלו שרי אומות העולם דא"ר שב"נ מלמד שהראה לו הקב"ה לאבינו יעקב שרה של בבל עולה שבעין עוקין ויורד, ושל מדי 52, ושל יון 100 ויורד, ושל אדום עלה ולא ידע כמה, באותה שעה נתירא יעקב אבינו ואמר שמא לזה אין ירידה, א"ל הקב"ה "ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל" כביכול אפילו אתה רואהו עולה אצלי משם אני מורידו' וכו '(תנחומא "ויצא" אות ב') הרי שלמדו בפס' שיעקב פחד בהקשר לגלויות (ובפרט של אדום) ולכן למדו גם שהלשון אצלנו בפס' "ויירא" כעין בא להפנות לנאמר בנ"ך שיעקב פחד "ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שביים" וגו' (ירמיהו מו, כז) שזהו הפחד מהגלויות ומימלא אם הפס' מכוון לנאמר שראה את הגלויות, מימלא גם ראה שהחריבו את ביהמ"ק בגלות. וגם נאמר לו שלעתיד יבנה ובאמירה בנבואה זו בא לו גם המראה שלעתיד, או שנאמר "וזה שער השמים" ופרש"י 'ומדרשו שביהמ"ק של מעלה מכוון כנגד ביהמ"ק של מטה' ומימלא כשראה בחלום את המקדש של מעלה זהו המקדש שלעתיד שהוא בנוי ומשוכלל, שזהו שהמקדש של מעלה ירד משמים לארץ, ולכן מה שראה של מעלה זהו המקדש שלעתיד. וניראה שיעקב גם הבין את השרי אומות של הגלויות מכך שירדו ועלו 4 מלאכים 'דכתיב "והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו" עולים שנים ויורדים שנים, וכי פגעו בהדי הדדי הוו להו ארבע' (חולין צא,ב) מימלא כשהיו יחד מילאו את הסולם כעין מחסום בין מעלה למטה, כאילו הפרדה, שזה בא לידי גילוי בגלות שזהו חילול השם בעצם הגלות (כמו שמביא מרן הגאון הגר"ח דרוקמן שליט"א, שעצם הגלות היא חילול השם) שהגוים אומרים שאין ה' ח"ו, שעובדה שלא בא לעזור לנו, וזהו 'תנא עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה, בעו לסכוני' (שם) שבאה סכנה לישראל ורואים קשר בין מעלה למטה (שכך בא חילול השם בעצם הגלות) וזה לא רק ליעקב אלא קשור גם לבנ"י מטעם 'מעשה אבות סימן לבנים' (כעין תנחומא "לך לך" אות ט) ולכן 'אמר ר"י מלמד שקיפלה הקב"ה לכל א"י והניחה תחת יעקב אבינו שתהא נוחה ליכבש לבניו' (שם) שזהו שמה שקורה לאבות זהו השורש למה שיקרה לבנ"י בהמשך, ולכן ע"י מה שראה במלאכים הבין מה עתיד לקרות בעתיד, שיהיו 4 גלויות שמביאים סכנה לבנ"י, ובכלל זה קרה בדרכו לגלות ולכן הבין שקשור לגלויות. והנה גלות זה של כלל העם, ויש כעין גלות לאדם הפרטי שזהו הצרות של האדם, ומקדש זה של העם וכנגדו לאדם זהו השבת (שמלאכותיה נילמדות מהמשכן) ולכן כמו שהמקדש קשור בא"י כך שהוא הפך הגלות, כך השבת היא הפך הצרות, ולכן למדו מכאן 'א"ר יוחנן משום ר"י כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים.. אלא כיעקב שנאמר בו "ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה" (שבת קיח, א-ב) שע"י עונג השבת (שזהו קיום השבת "וקראת לשבת עונג" [ישעיה נח,יג]) מכסה את הצרות בעונג (שזהו היפוכו) וכך נוחל בלי מצרים. ולמדים מהפס' שבחלום כיון שקשור כמו שאמרנו (ויעקב כרגע אדם פרטי אחד).