דבר תורה לפרשת תולדות- עצה בפרשה- תשע"ד
בס"ד
אור- לי - בפרשה - תולדות
" ואלה תולדֹת יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק "(כה, יט)
מה ראה הכתוב לחבר את סוף הפרשה הקודמת ע"י ו' החיבור עם פרשתנו ולמה חזר הכתוב עוד באותו
הפסוק לומר 'אברהם הוליד את יצחק' למרות שהדבר ברור מרישא הפסוק. אלא שאפשר שרצה הכתוב
להוסיף מצד אחד אך מצד שני גם להבדיל כפי שאסביר לקמן. איתא במדרש כל מקום שנאמר 'אלה' פוסל
הראשון 'ואלה' מוסיף. ולכאורה היה צריך לומר 'אלה' כדי לפסול את מעשיו של בנו של ישמעאל, כמו
שנאמר: "אלה תולדות נוח"(שם ו, ט), היינו פסל את מעשיהם של דור המבול. ונראה אולי שהטעם לדבר
הוא שרצה להוסיף ולומר שטרם נגמר הזיקוק והזיכוך של הפרי מהפסולת היינו שתולדות יצחק הם: האחד
טוב והוא יעקב, והשני עשיו שהוא שורש הרע. והם בבחינת יצחק שהיה עולה תמימה לה' לעומת ישמעאל
שהיה בעל מידות רעות מאוד. אך ישמעאל בסוף ימיו עשה תשובה, כמו שכתוב(שם כה, ט):"ויקברו אֹתו
יצחק וישמעאל בניו" ופירש רש"י ז"ל: מכאן שעשה תשובה, ולכן בכל זאת זכה שלא פסלו את מעשיו.
ועם כל זה, היה חייב הכתוב לחזור ולומר: 'אברהם הוליד את יצחק' כי מלבד שהקב"ה רצה להוכיח את
ליצני הדור שטענו שמאבימלך נתעברה שרה לכן צר את קלסתר פניו של יצחק שיהיה דומה לאברהם, גם
היה צריך להבדיל ולהורות כי השורש של יצחק הוא כולו טוב בשונה מישמעאל שהרי יצחק בנם של אברהם
ושרה ואילו ישמעאל נולד לבן האמה, הלא היא הגר המצרית בעוד שטרם הוסיף הקב"ה את האות ה' בשמו
של אביו, כמו שדרשו חז"ל(בב"ר מד, יב): אברם לא מוליד - אברהם מוליד, היינו רק לאחר שעשה ברית קודש
ושנעשה מרכבה לשכינה נולד יצחק אבינו ע"ה. ונראה שהטעם לכך הוא, שאומנם ישמעאל עשה תשובה
כנ"ל, אבל בניו ובני בניו לא כמוסבר לעיל.
ואפשר שזה רמוז בראשי התיבות 'אברהם הוליד את יצחק' שעולים כמניין טוב(=17) ואין טוב אלא תורה
(אבות ו, ג:), היינו בזכות שיצחק אבינו ע"ה בחר ללכת בדרכי התורה והמצוות שהנחיל לו אביו ע"י כך זכה
להיות עיקר התולדה של אברהם בחינת המעשים כי תולדותיהם של צדיקים הם מצוות ומעשים טובים
(ב"ר פ' נח). וזה שנאמר 'אלה תולדות יצחק' ופירש רש"י ז"ל: 'יעקב ועשיו האמורים בפרשה'. ואם כך, בטח
ישאל השואל איזה תולדה בחינת מעשים טובים כנ"ל יש בעשיו? שהלא יצא לתרבות רעה כפי שאסביר
בהמשך אי"ה. אלא העניין הוא, שלמרות שיצחק ידע על כך שעשיו היה בעל מידות רעות, אע"פ כן ניסה
באהבתו וברחמיו לקרבו ולהנחיל לאוהביו יש, שנאמר(בראשית כה, כח):"ויאהב יצחק את עשו", וזאת על מנת
שלא יצא לתרבות רעה כי בכל זאת הוא תולדה שלו, אך לצערנו הרב לא עלה בידו.
ואפשר שרש"י הקדוש הרגיש בזה ודייק בדבריו והוסיף את המילים 'האמורים בפרשה' כי זה הניסיון של
יצחק להוציא יקר מתוך זולל שייך רק בפרשתנו בעוד שהיה ילד ולא כבשאר הפרשות שבהם כבר גדל
ופרש לעבודת כוכבים בגלוי. והכלל הוא ככל שגדלים הסיכוי לעשות שינוי בחיים מורכב וקשה יותר ובפרט
שאוחזים במידות רעות כפי שיוסבר בהמשך בע"ה. ועל כן, הוא כבר לא יכול היה להיות בגדר של תולדה
בבחינת מעשים טובים כנ"ל לעומת אחיו יעקב אבינו ע"ה שהיה תולדה טובה בכך שבחר ללכת ולהמשיך
בדרכי אביו יצחק בדרך הטוב כנ"ל בחינת תורה מצוות ומעשים טובים
והנה לך ג' דורות של האבות הקדושים: אברהם, יצחק ויעקב שבחרו בתורה ובמצוות ושחיו באותה תקופה.
ודע, שזהו סוד המשכיות של העם היהודי דהיינו להנחיל לבנינו את עניין המעשים הטובים כנ"ל מבן לאב
מאב לבן וכן הלאה בחינת מעשה אבות סימן לבנים, וע"י כך נשמר הרצף והקיום של העם היהודי לדורי
דורות כמו שאמרו חז"ל(ב"מ פה): כל שהוא תלמיד חכם ובנו ובן בנו וכו' שוב אין תורה פוסקת מזרעו לעולם
וכו', מכאן ואילך תורה מחזרת על אכסניא. ודע, שאין שמחה יותר גדולה לאבא שבנו הולך בדרך התורה
והמצוות כי ע"י כך זוכה לנחת רוח כי ברא(בן) מזכה אבא בעולם הזה ובבא, ועל זה נאמר(משלי כג):"בני אם
חכם לבך ישמח לבי גם", וכן כתוב(שם יז): "עטרת זקנים בני בנים האבות עטרה לבנים והבנים עטרת
לאבות"
ומכאן, תשכיל ותבין, שמפרשה זו ניתן ללמוד על מלחמת קיום ותרבות שתחילתה מימי יעקב ועשיו וסופה
עד כלות מלכות אדום האחרונה שבה יהיה מאבק עיקש בין כוחות הקדושה לבין כוחות הטומאה. כי יעקב
צדיק, והצדיק נקרא טוב, בחינת יצר טוב, ומנגד עשיו שנקרא רשע כי אחוז במידות הרעות, בחינת יצר רע.
מה שבה לידי ביטוי עוד שהיו תאומים ברחם רבקה אמם, שנאמר(בראשית כה):"ויתרוצצו הבנים בקרבה" וגו'
ופירש רש"י: כשהייתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת עוברת על פתחי עבודה
זרה עשו מפרכס לצאת והיו מריבים זה עם זה בנחלת שני עולמות. וכך היה גם שגדלו כמו שכתוב (שם, כ"ז):
"ויהי עשו איש יֹדע ציד איש שדה" ותירגם אונקולוס: 'נחש', כי היה יודע לרמות את אביו בפיו כמו הנחש
הקדמוני שרימה את חוה כי שניהם השורש הרוחני שלהם הוא מהיצר הרע כנ"ל. ולעומתו יעקב הצדיק
"איש תם ישב אהלים"(שם) כפי שתורגם: 'בית אולפנא', היינו שלמד תורה בבית מדרשו של שם ועבר.
ומלכות אדום היא בחינת עשיו, כמו שכתוב(שם כה, כה):"ויצא הראשון אדמוני" וגו' היינו אדום, וכן לבסוף גם
נקרא שמו כך, כמו שכתוב(שם כה, ל):"על כן קרא שמו אדום". וידוע, שבאותו היום שאברהם אבינו ע"ה נפטר
חזר עשיו מן השדה והיה עייף כי הרג את נמרוד בקרב, וביקש מיעקב לאכול את הנזיד העדשים האדומים
שהכין ליצחק בעבור אבלו של אביו, כמו שכתוב(שם): "הלעיטני נא מן הָאָדֹם הָאָדֹם הזה", ובאותו היום
עשה מספר עברות כמו שדרשו חז"ל: שבא עשו על נערה המאורסה(-משגל) וכו' שהרג את הנפש וכו' אף
גנב(-דמים תרתי משמע היינו הדם הוא הנפש וגם הדמים נקראים כסף, כידוע) וכו', פער פיו אותו הרשע
כגמל(-אכילה) וכו', ע"ש(בב"ר סג, יב). ובגלל שהיה אחוז במידות הרעות הנ"ל מכר את הבכורה כמו שכתוב
(בראשית כה, לד):"ויִבז עשו את הבכֹרה", ובזה גילה כי ויתר על עבודת ה' בעולם הזה.
ועל כן, נראה לי כי עיקר המאבק של כוחות הטומאה בחינת יצר רע כנ"ל, ובפרט במלכות אדום האחרונה
כנ"ל, הוא לגרום לאדם להיות אחוז במידות רעות בחינת עשו, ובפרט בג' המידות העיקריות שהם: אכילה,
ממון ומשגל. וזה רמוז במלכות 'אדֹם' כי אדֹם הם ראשי תיבות: אכילה דמים משגל. כי כאשר אדם לא
אוכל במתינות ובקדושה, וכן לא מרוויח את ממונו ביושר ובצדק, וכן לא מקיים את המצווה בקדושה ובטהרה,
אזאי לבהמות נדמו ח"ו, כי מה יתרון האדם מן הבהמה אין. ולכן חייב לשמור עצמו מאוד מאוד שמא היצר
הרע ירמה אותו ויגרום לו למעוד וע"י ובמקום להיות בגדר 'אָדָם' בעל מידות טובות יהפוך להיות בגדר
'אדֹם' בעל מידות רעות כנ"ל, מה שבסופו של דבר יכול להרחיקו מעבודת ה', וע"י כך לתת כוח למלכות
אדום הרשעה כנגד מלכות הקדושה.
ובשביל להכניע את מלכות אדום שהיא בחינת עשו בחינת יצא הרע כנ"ל יש לעסוק בתורה הקדושה כמו
שכתוב (קידושין ל): בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין היינו כל זמן שאתם עוסקים בתורה אין אתם
נמסרים בידו. וזה שאמרו חז"ל: 'כל עוד הקול קול יעקב - אין ידי עשו שולטות' היינו קול התורה בבתי
מדרשות וכנסיות ברוח ישראל סבא שקבע את מקומו בבית המדרש כנ"ל. וע"י זה יינצל מג' המידות
הרעות כנ"ל בחינת אדם כנ"ל וע"י יסיר את כל המסכים ויוכל לעבוד את ה' בכל לבו. ובזכות כך נקרב את
הגאולה ונזכה לראות את מלך המשיח במהרה בימינו, אכי"ר.
פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב
סגולה לזרע של קיימא – שיאמרו שניהם איש ואשתו קודם הזיווג פרשת "ובראשי חָדשיכם"(במדבר כח
, יא-טו). וכן שהתינוק חולה חס ושלום, יאמרו אז גם כן האיש והאישה פרשת "ובראשי חָדשיכם" (סימן
בנים, אות ט).
מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה
ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה
ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה