בס"ד

יצחק אבינו קורא לעשו בנו ומבקש ממנו 
להכין לו ציד על מנת שיברכו. 
רבקה אמנו הצדקת, רואה זאת ויודעת 
שעשו הינו רשע, אך רק מעמיד הוא פני 
צדיק, ויעקב בנה התמים – הוא הזכאי 
לקבל את ברכותיו של אבא. 
משבחים רבותינו את רבקה הצדקת 
המלמדנו פרק שלם כיצד נראית אשה 
כשרה בישראל, אם האומה ישראלית. 
אומרים רבותינו: יכלה רבקה ללכת 
ליצחק ולומר לו: "בעלי היקר – אתה 
טועה!. עשו מרמה אותך וצד אותך בפיו 
ואתה נופל בלשונו החלקלקה. 
אני לעומתך, רואה את המצב כראוי, 
ויעקב הוא הראוי לקבל את הברכות". 
במקרה כזה, היה הדבר פוגע בבעלה 
יצחק הצדיק ומורה על חיי זוגיות פגומים. 
לא כך נוהגת אשת חיל כשרה. 
לכן, מה עשתה רבקה? 
היא ידעה שגם אם בעלה שוגה בראית 
עולמו, הרי היא רעייתו העושה רצון 
בעלה, לכן, לא הלכה לומר לו זאת 
ולהוכיחו, אלא קראה ליעקב וביקשה 
ממנו לחטוף את הברכות, ואף הסתכנה 
באומרה: "עלי קללתך בני". 
כי אשת חיל לא מוכיחה את בעלה 
ומראה לו את חסרונותיו והתרשלותו 
במעשיו, אלא מנסה להציל את המצב 
ללא שירגיש שנפגע מעמדו. 
כך נראה בית חזק ויציב בישראל!. 
ישנו מעשה נפלא שאירע עם הרבנית בת 
שבע קנייבסקי ע"ה המלמדנו פרק 
בהנהגת בית יהודי אמיתי: 
"באחד הימים הוכנס בשעה טובה אחד 
מנכדיו של מרן הרב חיים קנייבסקי 
שליט"א בבריתו של אברהם אבינו. 
הסנדק היה הסבא-רבא, מרן הגרי"ש 
אלישיב זצ"ל. 
ידוע הוא לכל, שהרב קנייבסקי שליט"א 
אינו נוסע בשנים האחרונות לבריתות

מחוץ לעירו, בני ברק, ולפיכך פשוט היה 
שהסבא לא ישתתף בברית. לכן, ביקשו בני 
המשפחה שלפחות הסבתא, הרבנית בת - 
שבע קניבסקי ע"ה, תכבד את האירוע השמח 
של המשפחה בהשתתפותה. 
הרבנית הסכימה בשמחה, אך בתנאי אחד: 
"רק אם בעלי הצדיק יסכים לכך". 
"איזוהי אשה כשרה?", אומרים חז"ל, "זוהי 
אשה העושה רצון בעלה". 
הרבנית נכנסה עם אחד הנכדים ושאלה את 
פיו של מרן, בעלה הצדיק.

הרבנית החלה לספר לבעלה הקדוש על 
הברית ועל רצונה להשתתף בשמחה. 
הרב קנייבסקי שומע את בקשתה, חושב 
מעט ואומר: "איני חושב שכדאי שתסעי". 
הרבנית מחייכת ומנסה לשכנע את הרב, 
שהרי זה ישמח מאד את הנכדים, והרב משיב 
לה בצחוק ובחיוך שאולי בכל זאת עדיף 
שהיא תישאר עמו בבני ברק. 
."אחזור עד עשר, בעזרת ה'", הציעה הרבנית 
לשר התורה שליט"א ור' חיים מאיר פנים: "נו 
טוב, תחזרי עד עשר, תסעי לחיים ולשלום"... 
הם הגיעו להסכמה מתוך חיוך זה לזה, ממש 
כזוג הנשוי טרי. 
הרבנית יצאה מהחדר עם נכדה ההמום 
מהמחזה שלא יכל להתאפק ושאל בסקרנות:
"סבתא, סבתא, הרי את אשה מבוגרת, 
ומדוע את צריכה להתייעץ עם סבא אם 
תוכלי לנסוע לברית של הנכד שלך? הרי 
את מחליטה לעצמך מה לעשות? 
ובכלל, מדוע מעדיף סבא שלא תסעי, הרי 
זה שמחה של הנכדים שלכם?...". 
הרבנית חייכה והשיבה לו: "סבא אומר 
שכשאני נמצאת בבית, הוא לומד הרבה 
יותר טוב"... 
הרב עשה אותה מלכה ונתן לה תמיד 
הרגשה שבלעדיה הלימוד שלו לא מושלם, 
והיא החזירה לו ועשתה אותו כמלך 
המתייעצת עמו לפני כל יציאה שלה מחוץ 
לבית. 
ממש כדברי הרמב"ם: "צוו חכמים שיהיה 
אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה 
כגופו, ומרבה בטובתה, ויהיה דיבורו עמה 
בנחת ולא יהיה עצב ולא רוגז. 
והאשה תהיה מכבדת את בעלה ביותר 
מדאי ויהיה לו עליה מורא, ותעשה כל 
מעשיה על פיו ויהיה בעיניה כמו שר או 
מלך מהלכת בתאות לבו ומרחקת כל 
שישנא, וזה הוא דרך בנות ישראל ובני 
ישראל הקדושים והטהורים". 
אם יעשה בן הזוג את משנו כמלך, וידאג לו 
בכל, הוא יקבל זאת בחזרה!. 
"אין הברכה מצויה בביתו של אדם, אלא 
בעבור אשתו", קובעים חכמים. 
הבריאות, הפרנסה, ההצלחה של הגבר – כל 
הברכה הזו, באה בזכות אשתו. 
לכן כתב הצדיק ר' אליהו לופיאן זצ"ל: 
"יזהר האדם ביותר מלצער את אשתו, 
שאם היה יודע כמה סבל וצרות ח"ו הוא 
מביא על עצמו בכך שגורם לה לבכות 
ולהצטער – הוא היה מוכן לעבור את כל 
ייסורי העולם הזה" – מפחיד!!!. 
רבקה אמנו מלמדת אותנו על הכבוד הרב 
שעשתה לבעלה ולא הוכיחה אותו והראתה 
לו על טעותו, ובוודאי שזה מפני שאף הוא 
כיבד אותה ביותר! כך נראה בית יהודי!.