האם יש עניין באי ידיעת טעם פרה אדומה?

"אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני" אמר שלמה המלך החכם באדם שאפילו הוא לא ידע טעם המצווה.

"המוות הוא חזיון שוא, טומאתו היא שקרו, מה שבני אדם קוראים מוות הרי הוא רק תגבורת החיים והתעצמותם..." (הרב קוק)

בעצם, במוות יש עניין נסתר שאין ביכולת ה"שכל" להבין בבירור את עניינו וכן את התיקון לטומאת המת - פרה אדומה.

כזכור, פרשת פרה נקראת אחרי פורים - היום היותר נעלה בשנה עד שכיפורים הוא רק כמו פורים. בפורים (השואב מימות המשיח והתחיה ולא יתבטל לעולם) אנו מגיעים לדרגת "עד דלא ידע" - לא רק "חוסר ידיעה" , אלא אי ידיעה כמטרה! כמו שאמר החכם "תכלית הידיעה שנדע שלא נדע" וכפי שאמרו חז"ל "למד לשונך לומר איני יודע" - ז"א שאי הידיעה היא ערך לעצמו, בחינת "אין" ששם אין את מוגבלות הידיעה השכלית הרגילה. "החכמה מאין תמצא".

כך גם בשאלת מרע"ה ששאל ולא קיבל תשובה אלא "שתוק, כך עלה במחשבה לפני". בדברים שהם מעל הבנת השכל הנברא ואי ההבנות של המציאות המורכבת, יש צורך של התעלות לבחינת אי הידיעה ומשם מתחברים למקור הידיעה... הנשמה היא מעל השכל והמחשבה, ובעצם אנו הרבה מעל מה שאנו חושבים שאנחנו...

גם פרשת חוקת היא מעבר מבעיות המדבר לפני הכניסה לא"י, אז נצרכת נק' מפנה זאת של טהרה עליונה לפני הכניסה לארץ החיים.