"ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת" (כז,א) 'שאל רבי את ר' יהושע בן קרחה: במה הארכת ימים? א"ל קצת בחיי? אמר לו: רבי תורה היא וללמוד אני צריך, א"ל: מימי לא נסתכלתי בדמות אדם רשע, דאמר ר' יוחנן: אסור לאדם להסתכל בצלם דמות אדם רשע, שנאמר "לולא פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך". ר"א אמר: עיניו כהות, שנאמר "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות" משום דאסתכל בעשו הרשע. והא גרמא ליה? והאמר ר' יצחק לעולם אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך שהרי אבימלך קלל את שרה ונתקיים בזרעה שנאמר "הנה הוא לך כסות עינים" אל תקרי כסות אלא כסיית עינים? -הא והא גרמא ליה. רבא אמר מהכא (משלי יח, ה) שאת פני רשע לא טוב' (מגילה כח,א). ראה בת"ת שהאריך. וניראה שלא מדובר על סתם הסתכלות (שהרי איך אפשר לומר שלא ראה אדם רשע מימיו?) אלא הדגש הוא שמסתכל עליו בצורה חיובית, שזהו דברי רבא ממשלי, ששם פרושו "שאת פני רשע לא טוב" כאשר פרשו רבותינו לא טוב להם לרשעים שנושאים להם פנים בעוה"ז וניפרעים מהן לעוה"ב' (רש"י) שאם נדמה להבטה לפני רשע יהיה פרושו שנושאים להם פנים לטובתם, שמביטים בהם כחיבור, ומיממלא ע"פ זה יש דרגות: מי שמביט סתם בטעות זה לא כלום, ואם מסתכל ברגש חיובי זה מרעה כמו ליצחק שאהב את עשו, ומה שאסור זה 'בצלם דמות אדם רשע' שצלם זהו כרמז כעין ע"ז, שמעריך ומעריץ אותו שזה אסור. והנה רש"י פרש על הפס' 'ותכהין- בעשנן של אלו (שהיו מעשנות ומקטירות לע"א), ד"א כשנעקד ע"ג המזבח והיה אביו רוצה לשחטו באותה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו בוכים וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו לפיכך כהו עיניו, ד"א כדי שיטול יעקב את הברכות' ולא הביא את הגמ', ולא מובן אם כבר מביא כמה דרשות מדוע לא מביא גם את הגמ'?- וניראה ששלשת הדרשות ברש"י יסודם אחד, שמיילא הראשון והאחרון מובן מדוע דווקא עכשיו זה קרה, אבל להסבר השני מדוע לא התכהה עד עכשיו במשך כל השנים?- אלא יש לומר שהדמעות הם של קדושה, ולכן סתם כך לא הזיקו לו בצדקותו, אבל כשיעקב היה צריך ליטול את הברכות, שזה חל ע"י קרבן פסח (רש"י כז,ז. ד"ה 'שני') ולא יכל לקבל ללא התעוורותו של יצחק, אז חל כח הקרבן שקשור לברכות ועיוורוהו מכח היותו כקרבן בעקידה שנשרו לעיניו דמעות. ומי גרם לזה פיזית?- העשן של הע"ז, שעשן מזיק לעינים, ולכן היזק כזה שקשור בטומאה פגע בעיני יצחק כאשר גם לכח הקדושה היה צרוך בזה (שלכן לא הגנה) בשביל ברכות יעקב, ובפרט שנשי עשו מוכיחות על פסילותו של עשו, שלכן יעקב ראוי לברכות. לכן הביא את שלושתם שהם שורש אחד, ולא הביא את הגמ' שזה סיבה אחרת, שחיבורו לעשו (ההבטה כמו שהסברנו) גרם שקללתו של אבימלך הרשע תוכל לחול עליו (כעין סדק בקדושתו שהגנה עליו עד עכשיו) וזה חל עכשיו ע"י עשן הע"ז שהעלה מאוד את הפגם בהגנת קדושתו וכך חלה עכשיו הקללה, כך שקצת יש רמז לזה בפרוש שהביא רש"י ב'עשנן', אולם בכ"ז רש"י רצה להדגיש את הצד החיובי שביצחק שלכן התעוור עכשיו, ולא את הצד השלילי, כיון שבפס' הקודם נאמר "ותהיין מורת רוח ליצחק ולרבקה" (כו,לה) כך שמשמע שמדבר בזכותו של יצחק (שהיה רע לו בע"ז הזו) ולא בחובתו. ובכלל עדיף תמיד להפך בזכותו של צדיק.