התבוננות "מדוע דווקא" לאי"ם – פרשת נח

^[1]  ו,ט: נח איש צדיק תמים היה בדורותיו: ש: מדוע דווקא 'בדורותיו' ולא 'בדורו'? ת: בכל הדורות שהיה חי בהם. ראה שו"פ (שאלה ופשטה): נוח נולד 69 שנה לאחר מות הצדיק הקודם, חנוך (ש"לקח אותו אלוהים", בכבודו ובעצמו, מרוב צדיקותו), ומת 58 שנה לאחר שנולד אברהם, הצדיק הבא. בין חנוך לאברהם לא מסופר על צדיק אחר, אלא נוח, ולכן "בדורותיו". אולי ניתן להסיק מכאן שאברהם לא התחיל ב"צדיקותו" אלא כאשר היה בן 58, לאחר מות נוח, ועד שהיה בן 75 (מועד צאתו מחרן לכנען; יב,ד) צבר שֵם של צדיק.

^[1]  ו,יב: כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ: ש: מדוע דווקא 'כל בשר' ולא 'כל אדם'? ת: לא רק האדם השחית את דרכו בחמס, אלא גם החיות השחיתו את דרכן בכך שהזדווגו מין בשאינו מינו, שהרי נאמר לנוח להביא לתיבה 'איש ואשתו' (ז,ב). ראה שו"פ.

^[1]  ז,ב: מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה שבעה, איש ואשתו: ש: מדוע דווקא 'שבעה שבעה' ולא 'שבע שבע', שהרי בהמה היא לשון נקבה? ת: כיון שמדובר בזכר ונקבה, הכתוב נקט לשון זכר, לציון ה"איש ואשתו" דווקא. ראה שו"פ.

^[1]  ח,ב: ויכלא הגשם מן השמים: ש: מדוע דווקא 'ויכלא' ולא 'ויכלה' במשמעות 'הסתיים'? ת: הכוונה לכליאת הגשם שלא יוכל לרדת עוד מן השמים, כמו שנאמר בתחילת הפסוק 'ויסכרו מעינות תהום', כלומר נכלאו בסכר.

^[1]  ח,יג: והנה חרבו פני האדמה: ש: מדוע דווקא 'חרבו' ולא 'יבשו'? ת: ל'חרבו' שתי משמעויות: יובש וחורבן, וכאן הכתוב מתאר את המצב שראה נוח עם תום המבול, יובש וחורבן. 'יובש' הוא חוסר מוחלט של מים, ואילו 'חרבה' הוא אי-היקוות של מים, כגון כאשר חצו ישראל את ים סוף בחרבה (שמות יד,כא), הכוונה שלא נקוו מים על הקרקעית, לאו דווקא יובש מוחלט. כאשר יעקב מתאר את עבודתו אצל לבן (הָיִיתִי בַיּוֹם אֲכָלַנִי חֹרֶב, וְקֶרַח בַּלָּיְלָה; לא,מ) אין כוונתו שהיה ביובש מוחלט (שהרי בלילה היה קרח, ומכאן שביום היו מים), אלא בחוסר מים ובצמצום רב.

^[1]  יא,ו: ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות: ש: מדוע 'יבצר' ולא 'ימנע'? ת: 'יבצר' במשמעות של מבצר, הנבנה על ידי בני אדם. בני האדם חשבו עצמם לבעלי כוח אלוהי וכאילו הכניסו עצמם למבצר מעשה ידיהם, כדי שה' לא יוכל להתערב במעשיהם ('אשר יזמו לעשות'). לשון 'מניעה' לא היה מבהיר לבני האדם שהם אינם מסוגלים להתבצר ולהסתתר מפני ה'.