"בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ" –כעין תדורו (סוכה,כ"ח,ב)

אחת ההשלכות ההלכתיות של כלל זה הוא הפטור של חולים ושל מצטערים ממצוות הישיבה בסוכה, מלבד כזית פת בלילה הראשון. הלכה זו ייחודית בסוכה, כי אין אדם דר במקום צער, והיא פוטרת גם חולה שאין בו סכנה (לשם הניגוד: אין המצטער פטור מאכילת מצה). אולם אם החולה אינו סובל מהשהות בסוכה יותר מאשר בבית, והצער אינו נובע מהסוכה וגם אין ישיבתו בה עלולה לשבש את החלמתו או לחזק את חוליו, אין הוא פטור, שהרי מצבו ב"תדורו" של הבית הקבוע זהה.

וכן אם הצער נוצר בשל סביבה שורצת יתושים או ריח רע, או אפילו טמפרטורה הגורמת סבל (קור בלילה, חום ביום) הריהו פטור. לעומת זאת, אין פטור שינה למי שצפוף לו בסוכה. אלא אם כן הוא אינו מצליח להירדם בה, ואין אפשרות אחרת לפתור את הבעיה.

למרות הפטור, חולה רשאי שלא לוותר על קיום מצוות סוכה, ואינו נחשב ל"פטור מן הדבר ועושהו" הנקרא הדיוט (שאין משמעות למצווה שעושה -ירושלמי,ברכות,ב,ט) משום שאין בכך סיכון ורק הצער פוטר, ויכול גם לברך "לישב בסוכה" (ביאור הלכה,תרל"ט). ובאמת, איזה יהודי ירצה להיפטר בקלות ממצווה משמעותית זו בכל שבעת הימים...? אכן, בירידת גשמים קבע הרמ"א ש"אינו מקבל עליו שכר ואינו אלא מן ההדיוטות"  (תרל"ט,ז) כי בזה יש סימן קללה.

יש להשתדל אפוא ולמקם את הסוכה באופן שלא תהיה "סוכה מצערת" ותהיה ראויה לאכילה וגם לשינה, שאם לא כן –יש ספק בכשרותה! בהשפעת הגלות הארוכה, רבים אינם מודעים לכך ש"תשבו", כולל שינה. ב"ה, בארץ ישראל ובאפשרויות הפיזיות כיום (לרבות מזגן בתנאי שאינו מְסַכֵּן) יש הרבה פחות מקום ל"פטורי שינה" ויש לחזק ולהתחזק בהקפדה על שינה כאכילה בסוכה!