בס"ד

מבחן האמת !!
ימי 'בין הזמנים' החלים בחודש מנחם-אב,
הם ימים הצריכים חיזוק גדול מאוד. ידוע
שחודש 'אב' זה ראשי תיבות: 'אלול בא', לומר
לך, שחודש אב, הוא ההכנה לחודש אלול, שהוא חודש
הרחמים והסליחות, לקראת יום הדין. ולמעשה גם חודש
מנחם אב בעצמו צריך הכנה גדולה כדי לזכות לעבור
אותו בשלום.
כי בחודש מנחם-אב יש בו שתי קצוות קיצוניות לכאן
ולכאן: אפשר לזכות בו להרבה דברים, ואפשר גם חלילה
להפסיד בו הרבה...כי בעולם הישיבות הזמן הזה הוא זמן
שבו הישיבות בפגרה, ותלמודי התורה סגורים וכו'. הדבר
נעשה בשביל לתת ללומדים זמן להתחדשות, ובודאי זה
מובן, שזה נצרך מאוד לרוב בני האדם. אבל צריכים ישוב
הדעת, איך לזכות שהזמן הזה יהיה מנוצל להתחדשות
אמיתית, ולא יבוזבז על הבלים.
לצערנו, המציאות היא, שעולם התורה הוא בבחינה
מסוימת בירידה, בזמן הזה, שיש בו הרבה פחות תורה
ועבודת ה', וממילא כל עם ישראל נמצאים בירידה
בזמן הזה, שחסרים הרבה תורה ועבודת ה' שיגנו עלינו
וישפיעו סיעתא דשמיא לישראל.
מצד שני, אפשר דווקא בשל הקושי, להרוויח הרבה
מאוד ברוחניות בימי 'בין זמנים', כמו שהרבה מגדולי
ישראל, העידו על עצמם, שבימי 'בין הזמנים', הם נצלו
את הזמן לחזור על לימודם, וללמוד במקומות שלבם
חפץ, שלא היו יכולים ללמוד כל השנה עקב הסדרים
של הישיבה וכד'. ובכלל, העידו, שזכו למה שזכו, דווקא
בזכות שלמדו תורה בזמנים אלו, שאין מי שלומד כל כך.
שדווקא בזמנים האלה, מי שמתמיד בלימודו, הוא זוכה
בכפל כפליים. על זה נאמר: 'תורה שלמדתי באף היא
שעמדה לי'. התורה הזו שהאדם לומד בזמן שיש על זה
מניעות רבות, היא עומדת לו לגדול בתורה באמת.
שהרי ישנו כלל בלימוד התורה, שבכל יום יורד שפע
של תורה ודעת לעולם, והוא מתחלק בין כל מי שלומד
תורה באותו זמן. על דרך משל, יורדים מאה אלף שקל.
אם יש מאה אלף לומדים כל אחד מקבל שקל. אם יש
אלף לומדים כל אחד מקבל מאה שקל וכן על זו הדרך.
לכן השפע שזוכים לו, והשכר על הלימוד בזמנים שהרבה
בטלים מלימוד, כגון בימי שישי, או לפני ואחרי שעות
הסדרים וכד', הוא גדול מאוד.
כל שכן שישנו כלל נוסף בתורה, שמי שעוזב את התורה
יום אחד, התורה עוזבת אותו ליומיים, ואותם אנשים
בעלי ישוב הדעת, שאינם מניחים את עצמם לעזוב את
התורה הקדושה אפילו לרגע אחד, וכל שכן ליום שלם,
גם בימים שיש בהם בלבולים כמו 'בין הזמנים', הם זוכים
להמשיך ולהתעלות בלי הפסק בתורה, מה שאין כן באלו
הפתיים שעוזבים את התורה בכל פעם שיש להם איזו
הפרעה, הם לעולם אינם יכולים להתעלות בה כראוי.
ומובן כמה זה חשוב מאוד להרגיל את הילדים ביראת
שמים זו, שלא לבטל לעולם מדברים של יראת שמים,
ו'בין הזמנים', זה הזמן לחנך אותם לזה! כי כשילד רואה
שההורים לא עוזבים את יראת השמים שלהם בשום זמן,
זה מחדיר בלבם יראת שמים אמיתית. לכן צריכים בכל
יום ללמוד עם הילדים ולחזור איתם על לימודם, ולשמור
עליהם שיתפללו בזמן וכו', שלא יגיעו אחרי החופש
לת"ת, כשהם מופקרים, וצריכים עכשיו להתחיל איתם
מהתחלה להתרגל למסגרת ולהתנהגות יראת שמים.
כי זאת צריכים לדעת, שבשמים לא יקבלו שום תירוץ של
האדם, למה ביטל תורה. גם אם יגיד שהיה 'בין הזמנים'
והוא היה צריך לקחת את בני ביתו למקומות של נופש
וכד', זה לא יועיל לו לתרץ ביטול תורה. גם לא יקבלו שום
תירוץ על כל מיני פגמים של קלות ראש, שתולה בימי
'בין הזמנים'. וכל שכן חטאים ועוונות חמורים יותר. שום
תירוץ לא יתקבל, כי התורה היא נצחית ואמיתית תמיד,
גם בימי 'בין הזמנים'...
אי אפשר לפרט במסגרת מאמר קצר זה את הכל, אבל
כל אחד ינהג בחכמה, ויעשה 'ישוב הדעת', באופן שגם
ינצל את הימים האלו לשמח את בני ביתו, וללתת להם
לנפוש, וגם לצאת ידי חובתו כלפי שמיא, ולהקדיש
לילדים את הזמן שלהם, וליזום פעילויות של לימוד
ותפלה עם המשפחה, כגון שיחלקו בכל יום ספר תהלים
וכד'.
ועל זה נאמר: 'לעולם יהא אדם ירא שמים בסתרכבגלוי'.
המבחן לאדם, אם הוא ירא שמים בסתר כבגלוי, זה
בזמנים אלו שהוא מחוץ למסגרת, וכביכול חפשי לעשות
ככל העולה על רוחו, שאם גם עכשיו הוא מחזיק ברסן
ומוצא את העצות איך לא לאבד את זמנו ולא להוריד
ביראת השמים שלו כהוא זה, אז עליו נאמר: 'לעולם יהא
אדם ירא שמים בסתר כבגלוי'.
ולעניין עבודת ה' האישית של אדם. ראיתי צדיקים
וחסידים, שהשתדלו להשלים את הלימוד ועבודת ה',
תוך כדי שהם משמחים את בני ביתם. הם ניצלו זמנים
שבהם המשפחה לא צריכה אותם. כגון, אחרי שכולם
הלכו לישון, ישבו להשלים את חוק לימודם, או שהלכו
לישון מוקדם וקמו בחצות לילה, ועד הבוקר הספיקו את
כל הסדרים שלהם. הכלל הוא שהם לא וויתרו על חוק
לימודם ועבודת ה' שלהם. הם מצאו את הדרך לנצל כל
רגע, וגם למקומות של נופש, לקחו עמם ספר שאם יהיה
רגע של פנאי ילמדו בו.
עוד נקודה שראינו אצל אנשי מעשה, היא, שזכו לנצל
את הזמן הזה שאין לו מסגרת מחייבת של כולל וכד',
בשביל לעשות דברים שבימים רגילים אינו יכול, כגון
להאריך בהתבודדות, לגמור ספר תהלים כל יום, להרבות
באמירת 'ליקוטי תפלות' ועוד ועוד. כל מי שיש לו קצת
ישוב דעת מוצא פתרונות ואף זוכה לישועות ולהתעלות
רוחנית.
ועל זה אמר רבנו הקדוש, שמה שהעולם רחוקים מה'
יתברך זה בגלל שאין ישוב דעת. בזמנים כאלו, כמו 'בין
הזמנים', רואים בצורה בולטת וכואבת, איך בלי ישוב
הדעת האדם יכול להפסיד הרבה מאוד. לצערנו הרב,
אנחנו רואים בכל שנה ושנה, כמה אנשים ש'הולכים
לאיבוד' ועוברים ירידות גדולות ר"ל, בימי 'בין הזמנים'.
ולא רק ב'בין הזמנים', אלא בכל מיני זמנים שאין להם
מסגרת, או שיש להם איזו הפרעה או טרדה, הם מאבדים
את השליטה לגמרי. וזה אך ורק משום שאין להם 'ישוב
הדעת'. כי אילו היה להם 'ישוב הדעת', הם היו זוכים
שיראת השמים, והשמירה הפשוטה על 'שולחן ערוך',
היא בעצמה תהיה המסגרת שלהם.
וכאן רואים שוב, עד כמה השעה התבודדות צריכה להיות
חלק בלתי נפרד מהחיים של כל ירא שמים. כי בודאי, מי
שיש לו, בכל יום, שעה של חשבון נפש וישוב הדעת, והוא
שופט את עצמו בכל יום ובודק מה עשה מההתבודדות
של אתמול ועד להתבודדות של היום, הוא עובר גם את
הימים האלו של 'בין הזמנים', ביראת שמים ועם ניצול
מקסימלי של הזמן.
בימים כאלה, מובנת עוד יותר ויותר הגמרא שדורשת את
הפסוק: "על כן יאמרו המושלים בואו חשבון. המושלים
אלו המושלים ביצרם. בואו חשבון - בואו ונחשב חשבונו
של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד
הפסדה תבנה ותכונן אם אתה עושה כן תבנה בעולם
הזה...כי אש יצאה מחשבון וגו' תצא אש ממחשבין
ותאכל את שאינן מחשבין..."
הגמרא מלמדת אותנו, שהיצר הרע יכול לבלבל את
האדם, אך ורק אם אין לו חשבון נפש והוא מניח את
המושכות, ונותן ליצר הרע להוליך אותו כרצונו בלי
שליטה, שאז הוא מטלטל כמו אניה בלב ים שאיבדה
את קברניטה, או כמו מכונית שאיבדה את ההגה את
הבלמים והיא נוסעת ומטלטלת והיא בסכנה לפול
לתהומות. אבל כשהאדם ממארי דחושבנא - בעל חשבון
נפש - הוא שורף את היצר הרע!
לכן זה הזמן שכל אחד יקבל על עצמו, שלא יעבור עליו יום
בלי שעה התבודדות, ואז בודאי ישאר חזק ביראת שמים,
וגם ימצא על ידי ישוב הדעת, את העצות איך לעבור ימים
אלו בשלום. ומקובל בידינו, שכל יום שהאדם עשה בו
שעה התבודדות, לא דנים אותו על אותו היום, כי הוא
עשה חשבון נפש ועשה את ההשתדלות שלו. אבל אם
אין לו באותו היום שעה התבודדות, אז בודקים אותו על
כל נקודה ונקודה ודנים אותו על כל פרט ופרט, ואף אחד
לא רוצה שידונו אותו כך, בפרט לא ב'בין הזמנים'...
על ידי ההנהגה של השעה התבודדות, האדם קונה את
עולמו! שיש לו גם את הזמן לעשות ישוב הדעת איך לנצל
את הזמן וממה להשמר ולהזהר, וגם יש לו זמן לעשות
חשבון נפש ותשובה על כל מה שהחסיר או פגם, וכן יש
לו את הזמן לעשות בכל יום הכנה ליום הבא, בתפלות,
שה' יעזור, שיעבור היום בלי תקלות וישמור את עם
ישראל שלא יהיו אסונות, ויעזור לו ולבני ביתו להעביר
את היום בנועם, וישמור עליהם בגדרי צניעות וכד',
ויעזור לו למצוא את הזמנים ללמוד ולעבוד את ה', בלי
שירגישו בני הבית בשום מתח וכו' וכו'.
ועל זה נאמר: יש הקונה עולמו בשעה אחת! כל אחד
ואחת מישראל יראו להרגיל את עצמם בהנהגה זו של
שעה התבודדות, ועכשיו בחודש מנחם-אב, זה הזמן
הטוב ביותר להתחיל! וכך לעבור את ימי 'בין הזמנים'
בשלום, ולהכנס לחודש הרחמים והסליחות ברגל ימין,
עם ההרגל של שעה תשובה בכל יום! וה' יתברך יראה את
התעוררותנו ורצוננו וישוב ירחמנו ומעפר יקימנו ויגאלנו
במהרה בימינו. אמן ואמן.

בברכת שבת שלום ומבורך
לכל בית ישראל