טוב לחסות בה' - פרשת פינחס
נכתב על ידי DL2000, 27/6/2013
בס"ד
סוד האדם האהוב על הכל
לכל אחד מאיתנו יש חברים לעבודה, שכנים עם קשרי ידידות, אך בד"כ יש את האחד שאותו אנחנו מעריכים
ואוהבים יותר מכולם, שכיף לנו לספר לו אפילו דברים אישיים ואף להיות תמיד בחברתו.
מה הסוד של אדם כזה שכיף להיות בחברתו, שכולם נהנים להיות בקרבתו? כיצד נהפוך להיות אהובים?
התשובה לכך היא: הסבלנות וחשיבה על השני!. בד"כ אנשים אוהבים את עצמם ודואגים לעצמם תחילה, אך
לא תמיד יש כח לשמוע את השני ולנסות לעזור לו – 'מספיק לי החבילה שלי', הם טוענים.
אך דווקא האנשים שמקשיבים ומתעניינים בשני ומחפשים להיטיב עמו – הם האנשים אשר כולם
נקשרים אליהם ואוהבים אותם, כי הם מרגישים שיש מישהו שאכפת לו מהם.
מספרים שהיתה אשה אחת, מעורערת בנפשה, שהיתה מגיעה כל בוקר לרבנית בת - שבע קנייבסקי זצ"ל
ומתחננת בפניה: "הרבנית, אני לא יכולה ללכת לעבודה עד שתבטיחי לי שלא אמות היום!".
הרבנית שרק פתחה את היום, השיבה לה ברכות ואהבה: "את לא תמותי, אל תדאגי!".
אך אותה אשה לא הסתפקה והוסיפה לבקש: "ותבטיחי לי שגם אמא שלי לא תמות היום". והרבנית הוסיפה
לומר בחום: "גם אמא, שתיכן תחיו ב"ה".
בפעם הראשונה זה אולי בסדר, בפעם השניה – קצת מטריד, אך
יום אחר יום, כל בוקר אותה אשה, עם אותן בקשות מוזרות
והרבנית מקבלת אותה בחום ואהבה מחדש.
האם אנו מסוגלים להאזין כך בסבלנות ולהשיב במענה רך
לשאלות מטרידות? רק אדם גדול שחושב על השני ומרחם עליו!
כששאלו את בעלה הצדיק, הרב חיים קנייבסקי שליט"א: "מה
היה הסוד של הרבנית שבגללו היא זכתה להיות אהובה כל כך
על כל אשה שרק הכירה אותה?"
ר' חיים קבע כי היתה זו מידת הסבלנות המיוחדת שלה והרחמים
שלה על כל יהודי, אשר בזכות כך זכתה שהתקיימו ברכותיה!.
מעוכבת שידוך אמריקאית דאגה לצלצל מידי יום שישי בקביעות לרבנית קנייבסקי זצ"ל, בזמן ההכנות לשבת,
ולבקש ברכה. לאחר שהרבנית היתה מסיימת לברך אותה, היא היתה שואלת: "הרבנית, מה עם נשיקה?",
והרבנית היתה 'שולחת' לה נשיקה דרך הטלפון בשמחה וחום.
אך אז הוסיפה הנערה ושאלה: "ומה עם אמא שלי? לה לא מגיע נשיקה?!", והרבנית היתה שולחת לה נשיקה
נוספת, והכל בשמחה ובסלבנות רבה, הכל כדי לשמח יהודיה.
כולם אהבו את הרבנית גם כי היא סיפקה לאנשים אוזן קשבת, שיש מי ששומע אותם ובאמת הם חשובים לו
– אשה גדולה. כמה אנשים צריכים בדור שלנו מי שישמע אותם ויהיה אכפת לו מהם.
המדרש מספר שהסיבה שבגללה בחר הקב"ה במשה רבנו להיות מושיען של ישראל, הוא מפני שכאשר היה
בארמונו של פרעה וראה כיצד מתעללים ביהודים ומשעבדים אותם – ריחם עליהם והיה דואג ועוזר להם, על אף
שלא ידע כלל שהוא יהודי, אלא חשב שהוא מצרי לכל דבר.
אדם שדואג לשני, מרחם עליו ומקשיב לצרותיו – הוא האות של אדם גדול שיהיה אהוב על הכל!.
מסופר על שכנה קרובה של הרבנית שנפטרה והותירה אחריה 10 יתומים ובעל שרוצה להמשיך ללמוד תורה.
הרבנית אמרה מיד בפשטות: "מה הבעיה? אני אהיה האמא שלהם", ומידי בוקר היא התייצבה ביתם והכינה
כריכים לילדים, כיבסה את בגדיהם, ואפילו לקחה את הבנות לים בימי החופשה.
גם בימי שמחות היתה ניצבת ומגישה את עזרתה – כשר היתה השכנה יולדת, היא היתה ממהרת לבית היולדת
ולוקחת את כל הילדים לשבות בביתה. מהיכן היה לה את החשק והרצון הזה?
כי היא היתה חושבת כיצד הם היתומים מרגישים, מה הצער שעובר על הבעל האלמן. זהו אדם גדול – אדם
שמנסה להיכנס להרגשות ולמחשבות של השני, ולחשוב כמה לי היה רע אם הייתי במקומו!. (ומתוק האור)
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
