סיפורי השגחה פרטית
נכתב על ידי DL2000, 27/6/2013
בס"ד
בס"ד
'שהקול נהיה בדברו'
במהלך ימי השבוע הלך קולי ודעך עד כי ביום השישי
לא נותר ממנו דבר.
שיחות טלפוניות כבר לא באו בחשבון ואף שיחות
פנים אל פנים התנהלו ברובם בשפת הסימנים.
עם הכל יכולתי להסתדר, אך עם ארגון חבורת הילדים
הנאספים בתפילת הערבית של שבת קודש סביב
הבימה לעניית אמן בקול רם כשכרם בצידם לא
מצאתי מחליף מתאים.
ארגון הילדים ועידודם דורש אופי מסויים.
בדרכי לבית הכנסת לתפילת מנחה וקבלת שבת
חשבתי על מספר אנשים שיכולים להתאים לדרבון
הילדים וארגונם בצורה יעילה אך משום מה כל
הרשימה שחלפה במוחי בדיוק השבת לא הופיעו
בבית הכנסת.
תפילת קבלת השבת כבר עמדה להתחיל, לפתע נכנס
יהודי יקר המארגן את הילדים לעניית אמן בבית כנסת
אחר מרחק עשרים דקות הליכה ממקומינו.
שאטתי לעברו בשמחה ושאלתיו כיצד הגיע לכאן?
הלה לא מצא תשובה הגיונית והסביר שנכנס לבנו
חשק לצעוד רגלית והחליט לבוא להתפלל כאן.
הגשתי לו את שקית הממתקים והסברתי לו מה גרם
לאותו החשק שמזה זמן רב לא דרך אצלינו מפאת
המרחק מביתו.
הוא שמח על שזכה להמשיך במצוותו הקבועה ואילו
אני שמחתי שמחה עצומה שה' סיבב הכל שאדם
מנוסה ירכז את הצאן קדשים שעונים אמן בקול גדול
ומסבים נחת רוח לאבינו שבשמים.
קיבלנו שנינו חיזוק משמים שמעשינו רצויים לפניו
יתברך שמו לעד...
בעל המעשה: ר. י.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
