בס"ד יז' תמוז

יום אבל או יום שמחה?

ביום זה, יז' תמוז, קרו מספר אירועים אותם נוהגים לזכור בצום ובתפילות:

• ביום זה ירד משה רבינו מהר סיני עם לוחות הברית, ראה את חטא העגל ושבר את הלוחות.
• ביום זה הובקעו חומות ירושלים והחל חורבן העיר.
• ביום זה הושם צלם בהיכל בית המקדש, שרפו את התורה ופסקו הקורבנות בבית המקדש.

הרמב"ם פוסק ש "כל הצומות האלו (זכר לחורבן) עתידים ליבטל לימות המשיח[a1] " ויתירה מזה

"ולא עוד אלא שעתידים להיות ימים טובים וימי ששון ושמחה, שנאמר[a2]  " כה אמר ה' צבאות צום הרביעי (יז תמוז) וגו' יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו".

מסביר הרבי, כי כל ימי הצום בחיצוניותם הם עניין בלתי רצוי, עינוי שהוא היפך הרצון והעונג, אבל בפנימיותם הם עניין טוב, כלשון הכתוב "יום רצון לה[a3] '".

בדורנו זה נוסף עילוי מיוחד: שככל שהולכים ומתקרבים יותר לגאולה האמיתית והשלימה, פוחת והולך הרגש החורבן והגלות שבימים אלה, ומוסיף והולך הרגש ההכנה לגאולה, ה"טוב" שבי"ז תמוז ובבין המייצרים. וכיון שע"פ כל הסימנים של חז"ל, דורנו זה הוא דור האחרון של הגלות ו(במילא) דור הראשון של הגאולה, מודגש בעיקר ה"טוב" שבדבר, ההכנה לגאולה האמיתית והשלימה!

מעובד מתוך "דבר מלכות", שיחות הרבי מליובאוויטש.

שנזכה עוד היום, לחגוג את הגאולה האמיתית והשלימה, בסעודת מלכים, סעודת "הלוויתן ושור הבר"!

 [a1]הלכות תעניות, בסופן

 [a2]זכריה ח, יט

 [a3]ישעיה נח, ה