וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְדָתָן וַאֲבִירָם... וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה" (במדבר טז, א-ב)

"כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים? זו מחלוקת הלל ושמאי, ושאינה לשם שמים זו מחלוקת קרח וכל עדתו" (מסכת אבות פרק ה, משנה יז).

ר' יונתן אייבשיץ, בספרו 'יערות דבש', אומר שודאי שהיצר אומר לאדם תמיד שטענותיו הם לשם שמים, ולכן צריך להילחם בכך ולחשוש תמיד שהדבר נובע ממניעים שאינם לשם שמים. אם כן, בכל מחלוקת שני הצדדים יאמרו שהם נחלקים לשם שמים, ואם כן כיצד נדע מה האמת? אפילו האדם עצמו לא יודע מה האמת!

ר' יונתן אייבשיץ מציע סימן כיצד נדע האם המחלוקת נעשית לשם שמים - אם למרות המחלוקת שני הצדדים אוהבים זה את זה, ברור שמחלוקתם לשם שמים. אך אם המחלוקת גרמה לכך שהם שונאים זה את זה, ברור שהמחלוקת אינה לשם שמים.

הלל ושמאי כיבדו ואהבו זה את זה, כפי שחז"ל אומרים "אף על פי שאלו אוסרים ואלו מתירין, אלו פוסלין ואלו מכשירין, לא נמנעו בית שמאי מלישא נשים מבית הלל, ולא בית הלל מבית שמאי". [יבמות יג, ב].

לעומת זאת, מחלוקת קרח ועדתו גרמה לשנאה של עדת קורח כלפי משה ואהרון, ולכן ברור שזו מחלוקת שאינה לשם שמים. אם הוויכוח הוא אידיאולוגי אין סיבה שהוא יגלוש גם לרמה האישית. ברגע שויכוח גולש למרכיבים אישיים, סימן שהוא לא אידיאולוגי טהור, סימן שמעורבים בו מרכיבים נוספים.

כהמשך רעיון זה, ה"ראשונים" מבארים את דברי המשנה שמחלוקת שנעשית לשם שמים "סופה להתקיים" - ודאי שהמחלוקת לא תתקיים, שהרי רק דיעה אחת היא האמיתית - אלא שהחברות בין שני הצדדים תתקיים.

מאת: הרב אלישע אבינר, מתוך האתר "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים", www.ybm.org.il