"וידבר אל העדה לאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה" וגו' (טז,כו) 'ת"ר שבועת הדיינים אף היא בלשונה נאמרה, אומרים לו הוי יודע שכל העולם כולו נזדעזע בשעה שאמר הקב"ה בסיני "לא תשא את שם ה' לשוא".. ואם אמר הריני נשבע העומדין שם אומרים זה לזה "סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה" וכו' (שבועות לח,ב-לט,א) אולי ע"פ הגמ' הזו אפשר להבין מדוע דווקא ניבלעו באדמה ולא מתו במיתה אחרת (ראה ב'תורת המקרא' הסבר של גדול הדור מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א). ניראה שזו שאומרים לנשבע קודם שהארץ הזדעזע, שמדוע הזדעזע?- מסבירה הגמ' שם שיש בו חומרה משום שנאמר בו "לא ינקה". אולם עדיין צריך להבין מדוע הזדעזע הארץ אע"פ שזה חמור יותר (שהזעזוע מסמל חשיבות אולם צריך להבין את עצם זה שזה בא לידי ביטוי דווקא בזעזוע)?- ניראה שכל העולם עומד בזכות שמות ה', בזכות שפע מה', ולכן ברגע שאותו אדם נשבע בשם ה' לשווא זה מערער את הארץ ולכן הארץ הזדעזע, שהארץ יראה שמא תחרב עד שבנ"י קיבלו את התורה (שבת פח,א) שזה משום שהתורה מקיימת את הארץ שתהא ראויה להתקיים, שה' בא לידי ביטוי גם בגלוי ולא רק בניסתר במאמרות שבהם נברא העולם, ולכן זהו ההשלמה של הבריאה. והתורה היא כולה שמות ה' שניסתר בה, שלכן בכל התורה יש "וידבר ה' אל משה לאמר" שהדיבור למשה הוא מעין המאמרות שבהם ניברא העולם, שהעולם ניברא בעשרה מאמרות (אבות ח,א) וכנגדם יש עשרה דברות שבהם יש את כל התורה חבויה 'חנניה בן אחי רבי יהושע אומר בין כל דבור ודבור דקדוקיה ואותיותיה של תורה דכתיב "ממולאים תרשיש" כימא רבא' (שקלים טז,ב) וכך כל התורה היא דבר ה' כנגד המאמרות, ולכן הארץ נירגע בקבלת התורה שניתן לה חיזוק, החלק החסר בעולם שזהו ללות את ה' בגלוי שזהו שמות ה', שהשמות הם הגילוי של ה' כפי שבא לידי ביטוי בעולם (כמו שמסביר מרן גדול הדור הגר"ח דרוקמן שליט"א). לכן כמו שהארץ יראה כך בדומה היא הזדעזע בנישבע בשם ה', כי גם זה ערעור עמידת העולם. ובעדת קרח שהם טענו נגד דבר ה' ע"י משה, זה ערעור של התורה בעולם שניתנה ע"י משה, ולכן זה דומה. לכן הארץ בלעה אותם כעין לומר שאין להם שום זכות קיום בעולם, שהכל קיים מדבר ה' במאמרות. וזה בא לידי ביטוי בדרך בליעה מעין הפך בריאת העולם שנעשה ע"י שכל יום יצא מתוך הארץ מה שנאמר אותו יום, שכך האדם קובץ מעפר וניברא, ולכן נעשה ההיפך בקרח, שירדו לאדמה וניבלעו מהעולם. ואצל קרח מתו גם בני פחות מעשרים 'ונשיהם ובניהם וטפם- בא וראה כמה קשה המחלוקת שהרי ב"ד של מטה אין עונשין אלא עד שיביא שתי שערות וב"ד של מעלה עד כ' שנה, וכאן אבדו אף יונקי שדים' (רש"י טז,כז) כין משהמיתה במחלוקת דומה למה שאמרנו, כיון שכל יהודי הוא חלק אלוק ("ויפח באפו נשמת חיים") ולכן כאשר יש מחלוקת גורם לניגוד בגילוי ה' בעולם (שזהו בין יהודים) ולכן יוצר ביטול לעולם, שכל העולם קיים מניגודיות שמתאחדת סביב רצון ה', וזהו "עושה שלום במרומיו" שכל מלאך (שמייצג משהו בעולם) הוא ניגוד לאחר, וה' משלימם יחד לאחד, ולכן במחלוקת גורם להרס העולם, וגם שכל יהודי הוא אות קדושה בס"ת ('60 ריבוא אותיות בתורה') שהוא מגלה ה' בעולם, וזהו שכולם יחד מגלים את ה', ולכן זהו כמו אותיות ס"ת שהם שמות ה', וכשחולקים גורמים כעין ביטול שם ה' מהעולם ולכן אין לו קיום, ומימלא שלא כמו עונש שחל על האדם ע"פ רמתו שלכן בי"ד של מטה מגיל 13 ובי"ד של מעלה מגיל 20, במחלוקת אין לו קיום כלל כאדם ובטל מעצמו ולכן זה בכל גיל. ואשם לא רק מי שנישבע לשווא אלא גם מי שגרם לו להגיע לזה, שהיה צריך לירא מה' ולוותר על כל העולם ולא לתת לו להגיע לישבע לשווא, ולכן גם השני אשם, כמו שמביאה הגמ' מטעם "שבועת ה' תהיה בין שניהם" שהכוונה שהוא אשם בכך שהשני נישבע, שלא מחל וויתר (ואין זה כמו שמסביר הת"ת שהוא אשם שעשה עסק עם אדם בעייתי, שאם זה הסיבה אז זה רק באנשים בעייתים ולא במקרה רגיל של עשיית עסק כי סומך עליו, ולכן זה דחוק.).