חמישי בשבת
בנעוריו, היה לרבי שמלקה מניקלשבורג חבר שהיה עילוי בתורה, ושבבגרותו הפך לאב בית-דין ביאנוב. הוא התמיד בתורה ועבד את ה', אבל היה עקשן גדול ולא ביטל את דעתו מפני שום בריה.
ברבות הימים, שידך הרב מיאנוב את בנו הבכור עם בתו של רב אחד ממרחקים. בהגיע מועד החתונה, נסע הרב במרכבה עם בנו החתן וראשי הקהל בעירו.
הגיע זמן תפילת מנחה. הרב ואנשיו ירדו מהמרכבה, והתכוננו לתפילה. הרב נכנס להתבודד בין העצים ביער הסמוך. מלוויו חזרו למרכבה והמתינו לו, אך הוא בושש לשוב. כולם יצאו לחפשו ביער, שמא האריך בתפילתו, אולם לא מצאוהו. חשיכה נפלה על היער, והם חזרו למרכבה. אז הגיעה עגלה עם מוזמנים לחתונה, שתמהו על חנייתם. בני הפמליה סיפרו כי הרב נעדר, ואחד האנשים אמר: "כנראה הגביר הנודע בעירנו שנסע לחתונה ראהו עומד בודד ביער, ולקחו עמו".
השערה זו התקבלה על דעתם, וכולם נסעו לחתונה. כאשר הגיעו, נוכחו כי הרב איננו, ונעצבו מאוד. היו שהרגיעו כי בוודאי הזדמנה לו עגלה הנוסעת לעירו, והוא עלה עליה. החתונה נערכה בעצב. כאשר חזרו בני העיר, נוכחו לדעת שהרב נעדר. הם חיפשוהו בכל מקום אפשרי, אך לשווא.
הרב תעה ביער הסבוך וחדר לעומקו, וכך נדד כל הלילה, ללא מוצא. כאשר זרחה השמש, התפלל ללא טלית ותפילין. הוא סבב ביער ימים רבים, מבלי שימצא את דרכו. הוא אכל מפירות היער, וכאשר התעייף, נרדם למרגלות העצים. מרוב יגיעות ודאגות, טעה הרב בחשבון הימים. הוא סבר שיום שישי הוא יום שבת, וקידש אותו כמיטב יכולתו. לאחר ימים רבים נחלץ מהיער, ושב לעירו ולבני ביתו. הם היו מאושרים לראותו, והוא סיפר להם מה אירע לו.
והנה ביום חמישי לעת ערב, החל הרב להכין עצמו לקבלת שבת, והשתומם על בני ביתו שאינם נוהגים כמוהו. הם אמרו לו שהוא טועה בחשבונו, וכי היום יום חמישי, אולם הרב העקשן היה סבור שהצדק עמו, וכל השאר טועים. כל הטענות שטענו לא הועילו. לאחר שהבינו כי דעת הרב השתבשה בדבר זה, הצטערו מאוד והוכרחו להכין עבורו סעודת שבת. אור ליום שישי, הלך לבית-הכנסת וקיבל את השבת בשמחה, ולמחרת בבוקר קרא בתורה ובירך "הגומל" ללא תפילין. בני העיר נדהמו וסברו כי נטרפה דעתו.
למחרת, בערב שבת, ראה הרב שכל בני ביתו מכינים עצמם לקבל פני שבת, וכעס עליהם. הוא הניח תפילין ועשה מלאכה. השמחה ששרתה בביתו עם חזרתו הפכה לאבל.
חלפו מספר שבועות, ואף אחד לא הצליח לחלצו מטעותו. סרו אליו רבנים ידועים וביקשוהו שיבטל את דעתו, בהסבירם כי טעה בחשבונו כאשר תעה ביער, אולם ברוב עיקשותו לא שעה לדבריהם, למרות שבשאר העניינים היה בר-דעת.
כשנודע הדבר לרבי שמלקה, רעהו משכבר הימים, החליט לנסוע ליאנוב. הוא הגיע ביום חמישי, שהיה ערב שבת לפי חשבון הרב. הם שמחו זה לקראת זה, והרב מיאנוב הזמין את הרבי להתארח אצלו בשבת. רבי שמלקה ביקש מבעלי הבתים שיכינו עצמם כראוי לשבת לפי חשבון הרב, וגם יכינו יין ישן-נושן. בצוהרי יום חמישי טבלו במקווה, ולעת ערב לבשו בגדי שבת והלכו להתפלל עם רב העיר, תוך שהם משתוממים על רבי שמלקה, שנכנע לרב מיאנוב. רבי שמלקה כיבד את הרב באמירת קבלת שבת, בעוד שהוא עצמו, וכן בעלי הבתים שעמו, התפללו תפילת חול.
לאחר התפילה חזרו כולם לביתם, ולאחר מכן באו לבית הרב לכבוד האורח הנכבד, אמרו "שלום עליכם", קידשו על היין, סעדו ואמרו דברי תורה. רבי שמלקה אמר לרב, שצריך לערוך כעת סעודת הודיה על הנס שהתרחש לו כששב בשלום לביתו, והפציר בו שישתה הרבה ויודה לבוראו. הוא רמז למזוג לרב מהיין הישן, שכל השותה ממנו נופל לתרדמה ממושכת. וכך, הרב מיאנוב נרדם סמוך לשולחן, והרבי ציווה להניח כר תחת מראשותיו.
לאחר מכן אמר לבעלי הבתים שילכו למלאכתם, והורה להם כי מחר בליל שבת יחזרו לבית הרב. הוא עמד על המשמר פן יקיצו את הרב. בליל שבת התפלל רבי שמלקה בבית הרב ביחידות, ולאחר מכן באו אנשי העיר לסעודה כמו בליל אמש. הרב מיאנוב היה עדיין ישן.
רבי שמלקה אכל סעודת שבת ואמר דברי תורה עד חצות, אז הקיץ הרב משנתו. אמר לו הרבי: "קום נא וניגש לברך ברכת המזון". הרב התאושש, קם, נטל את ידיו, והצטרף למסובים בברכת המזון.
רבי שמלקה גזר על אנשי יאנוב שלא יספרו דבר לרבם, ועד יום פטירתו לא ידע הרב מה אירע, ואף התפאר בכך שכולם הודו בדבריו, והחלו לקדש את השבת לפי חשבונו...
ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: [email protected]
http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/7466
סיפורים נוספים, ידע הנותן חיות, הרצאות מרתקות, סופי שבוע מעולים לכל אחד ואחת מישראל – מומלץ בחום:
http://www.arachim.org/Events.asp
http://www.arachim.org/Video-Lectures.asp#3
http://www.arachim.org/Articles.asp
הרצאות, תובנות, עצות מועילות לכל עניין:
סרטים:
http://www.hidabroot.org/Media.asp
יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, אלהי השמים והארץ, בוחן כליות ולב, שזכות התורה הקדושה וזכות הכנסת תוכן זה תעמוד לזכות ולרפואת אבי מורי שמעון בן מרים ואימי מורתי יפה ברכה בת רבקה למשפחת חדד ויתברכו בבריאות איתנה וחיים טובים וארוכים ולנחת רוח מכל יוצאי חלציהם ויזכו לנחול את חיי העולם הזה וחיי העולם הבא אמן ואמן כן יהי רצון נצח סלה ועד וימלא ה' יתברך את כל משאלות ליבם לטובה ולברכה אמן כן יהי רצון.
