בינואר 1945 פתחו הרוסים במתקפה כוללת בחזית המזרחית נגד הגרמנים. הידיעה הזאת גרמה לשמחה רבה בקרב האסירים במחנות ההסגר, אולם היא נמהלה בפחד. למרות שהגרמנים הבינו שקצם קרב, הם המשיכו בהשמדת יהודים ביתר שאת, אך עשו זאת בשיטה אחרת. מסילות הברזל היו עמוסות בחיילים ובציוד רב מהחזית, ורובן נהרסו בהפצצות אוויריות, או על ידי פרטיזנים. הגרמנים החלו לפנות את אסירי המחנות מהמזרח מערבה, לתוך אוסטריה וגרמניה, במצעדי המוות.

 ביום חורפי הגיעה פקודה מגבוה לפנות מיד את מחנה ההסגר בולקנהיים. כ-5,000 אסירי המחנה נצטוו להסתדר ביחידות ולצעוד לכיוון השער. ליד שער המחנה עמדו אנשי אס-אס וחיילים מהוורמאכט. היו אלה חיילים מבוגרים בני חמישים ומעלה, שהחליפו בתפקידי שמירה את הצעירים הגרמנים הרבים שנהרגו בחזיתות השונות. היה זה סימן שהרייך השלישי הולך ומתמוטט. אנשי האס-אס והחיילים הסתדרו משני צדי יחידות האסירים עם נשק דרוך וכלבי ציד. אם מישהו העז להוציא את כף רגלו מגבולות השיירה, הוא נורה למוות מיד.
האסירים צעדו שעות רבות ללא הפסקה, בעיקר במשך היום, מפני שהגרמנים חששו שבלילה יוכלו להתחמק. הם צעדו מאות קילומטרים כמעט בלי מזון ומים, בקור ובשלג, ברוח ובגשם הסוחף. הדרכים היו מלאות בכלי רכב ובהולכי רגל גרמנים שעזבו את יישוביהם מאֵימת הרוסים.

בלילות הכניסו הנאצים את האסירים לתוך גרנות או חוות בקצה הכפרים או העיירות. לתוך מבנה כזה נדחסו מאות אסירים שלא יכלו לשבת או לשכב, אלא עמדו זקופים וצמודים זה לזה. דווקא העמידה הדחוסה הזו הצילה רבים ממוות, כי חום הגוף עזר להם להתגבר על הקור הנורא.

לפני עלות השחר נתנו הגרמנים פקודה לצאת מהמבנה, ולהסתדר שוב בשורות. מספר אסירים נמצאו מתים במשך הלילה. את הגופות השאירו במקום, וציוו על האזרחים הגרמנים לקבור אותם. וכך נמשך מצעד המוות. בחפירות בצדי הדרך היו מוטלות אלפי גוויות של יהודים שקפאו מקור, או שנורו ללא רחמים. היו ביניהם כאלה שלא רצו לעזוב אח, חבר, בן עיר, או סתם יהודי שנקשרו אליו במשך ימי הסבל המשותפים. לא פעם ניסו לעזור לידיד בצעדה כדי להצילו שלא ייפול חלילה בכביש, אולם השומרים, המיומנים ברצח, דחפו אותם הצדה, ירו בכושלים, והשליכו אותם לחפירות.

ברגעים הללו רבים שאלו את נפשם למות, כי לא יכלו לשאת את הזוועות. דמעות חרישיות נטפו על האדמה הבוצית, וקולות שוועה ניחרים עלו לשמיים האפורים-כהים.

באחד הימים נתנו השומרים לאסירים לשאת את תרמיליהם, שהכילו חפצים ומזון. אחד האסירים היהודים פתח את התרמיל שנמסר לו לשאת, ומצא בו אוצר של מזון יקר. הוא אכל לשבעה, חילק בהצנע לאסירים נוספים, שהחיו את נפשם, והשליך את התרמיל בצד הדרך.

כאשר הצעדה נפסקה, החל השומר לחפש את תרמילו ולא מצא. מפקד הצעדה צרח שאם לא יחזירו את התרמיל עם דברי האוכל בתוך שתי דקות, הוא יוציא להורג כל אסיר עשירי. השומרים לא זכרו למי בדיוק מסרו את התרמיל. כל אחד מהאסירים נראה בדיוק כמו חברו. כולם היו לבושים בלבוש אסירי המחנות – פיג'מות עם פסים, כולם נראו כשלדים, ורק עיניהם הזדקרו מהפנים המצומקות או הנפוחות. הראש היה מכוסה במשהו דומה לכובע, משוך עד לעיניים בגלל הקור העז. שתי הדקות חלפו, ואף אחד לא זז ממקומו.

השומרים החלו להעמיד כל אסיר עשירי בקבוצה נפרדת שמנתה מאות. אף אחד לא ידע מי העז לקחת את האוכל מהתרמיל. כולם התכוננו לטבח המוני. הנאצים הכינו את רוביהם למשימה - - - 

ברגע האחרון ניגש יהודי אחד אל מפקד המצעד, והודה שהוא לקח את התרמיל ואכל את המזון, מפני שהיה רעב עד מוות. בו במקום ירה בו רב הסרן הגרמני. הנידונים למוות חזרו לחבריהם, והצעדה נמשכה.

בתחילה סברו כולם כי היהודי שלקח את התרמיל לא היה מסוגל לראות בטבח אחיו שיתבצע באשמתו ולכן התוודה על לקיחת המזון, אבל אט-אט התפשטה שמועה בין האסירים שהמודה במעשה אינו זה שלקח את התרמיל, אלא יהודי אחר שראה מה עומד להתרחש, והתנדב להיות קורבן כדי להציל מאות יהודים ממוות.

לבוכנוולד הגיעו 400 אסירים יהודים חיים. אחד מהם היה משה אביטל (דאפט) מהעיירה בילקה מצ'כוסלובקיה, שסיפר על מה שאירע. הוא עלה לישראל, וברבות הימים הפך למחנך, לסופר ולמרצה על השואה. כל ימיו לא ישכח את המחזות המחרידים שראו עיניו באותם ימים, וגם את מסירות נפשו של אותו יהודי אלמוני, ששמר בצעדת המוות על צלם אלוקים.

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/7597

http://www.inn.co.il/Search.aspx?string=%f2%e5%e3%e3+%ee%e6%f8%e7%e9&type=7&cat=0&page=16

סיפורים נוספים, ידע הנותן חיות, הרצאות מרתקות, סופי שבוע מעולים לכל אחד ואחת מישראל – מומלץ בחום:

http://www.arachim.org/Events.asp

http://www.arachim.org/Video-Lectures.asp#3

http://www.arachim.org/Articles.asp

הרצאות, תובנות, עצות מועילות לכל עניין:

http://www.hidabroot.org/

סרטים:

http://www.hidabroot.org/Media.asp

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, אלהי השמים והארץ, בוחן כליות ולב, שזכות התורה הקדושה וזכות הכנסת תוכן זה תעמוד לזכות ולרפואת אבי מורי שמעון בן מרים ואימי מורתי יפה ברכה בת רבקה למשפחת חדד ויתברכו בבריאות איתנה וחיים טובים וארוכים ולנחת רוח מכל יוצאי חלציהם ויזכו לנחול את חיי העולם הזה וחיי העולם הבא אמן ואמן כן יהי רצון נצח סלה ועד וימלא ה' יתברך את כל משאלות ליבם לטובה ולברכה אמן כן יהי רצון.