ביאור "שאלה ופשטה" לפרשת בהעלותך

[1]  ח,ב: אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות: ש: מה חידשה התורה בציווי זה, הרי כבר צוותה וְהֶעֱלָה, אֶת-נֵרֹתֶיהָ, וְהֵאִיר, עַל-עֵבֶר פָּנֶיהָ (שמות כה,לז)? ת: אפשר היה לחשוב שכל יום יועלה נר אחד, בא כאן הציווי להאיר את כל שבעת הנרות יחד.

[1]  ח,ו: קח את הלויים מתוך בני ישראל וטהרת אותם: ש: מדוע הלויים הוצרכו טהרה וכפרה? ת: הלויים היו "תחליפי בכורים" של בני ישראל (פסוקים ט"ז, י"ח), וכדי להכניס את הבכורים למקום הקודש צריך כאילו "לפתוח דף חדש", זך ונקי מכל עוון. הלויים עצמם היו משבט לוי, כמו אהרן ובניו שנחשבו "כהנים" (ויקרא א,ה), שעיסוקם בקרבנות, אף כי היו מאותו שבט ואותה משפחה, שבט לוי, למשפחת קהת. גם הכהנים עברו טהרה וכפרה בשבעת ימי המילואים (שמות, כט). היה חשוב שתהיה הסכמה רחבה של העם למהלך קידושם של בני לוי, לכן היה צריך לקחתם "מתוך בני ישראל", ולשתף את בני ישראל בטקס הטהרה (וְסָמְכוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-יְדֵיהֶם, עַל-הַלְוִיִּם; פסוק י'). מאוחר יותר היה מעמד של "כהנים לויים" (דברים יז,ט), אשר שפטו ולמדו את העם, והם כנראה היו ממשפחת בני אהרן, שלא עסקו בקרבנות אלא בשירות העם להוראה ולמשפט.

[1]  ט,ח: עמדו ואשמעה מה יצוה ה' לכם: ש: האם משה לא ידע מה הדין, הרי קבל מה' את כל החוקים והמצוות בהיותו 40 יום ולילה בהר סיני? ת: לא, משה קבל רק מצוות כלליות לעם, ולא מקרים ייחודיים, כגון מנועי קיום פסח במועדו, ירושת בנות, מקושש עצים בשבת, מקלל ה', ועוד.

[1]  יא,כב: הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם?: ש: האם משה מפקפק בהבטחת ה' (וְנָתַן יְהוָה לָכֶם בָּשָׂר, וַאֲכַלְתֶּם; פסוק י"ח)? ת: לא, משה מאמין לה' ומכיר ביכולתו לעשות הכול, ומשה אכן מעביר לעם את דברי ה' (וַיְדַבֵּר אֶל-הָעָם, אֵת דִּבְרֵי יְהוָה; פסוק כ"ד), אלא שמבקש לדעת כיצד יעשה זאת ה', האם ישחט את כל הצאן והבקר או יאסוף את כל דגי הים.

[1]  יא,לב-לג: הממעיט אסף עשרה חמרים ... הבשר עודנו בין שיניהם – טרם יכרת, ואף ה' חרה בעם: ש: מדוע כעס ה'? ת: ה' ראה באסיפת כמויות גדולות של בשר חוסר אמון בו, הרי הבטיח להם שהבשר יספיק להם לאכילה במשך חודש ימים (לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן, וְלֹא יוֹמָיִם; וְלֹא חֲמִשָּׁה יָמִים, וְלֹא עֲשָׂרָה יָמִים, וְלֹא, עֶשְׂרִים יוֹם.  עַד חֹדֶשׁ יָמִים; פסוקים יט-כ). בנוסף, מרוב תאוות בשר אכלו את הבשר חי, בלי שחיטה ראויה ("טרם יכרת").

[1]  יב,א: על אודות האשה הכושית אשר לקח, כי אשה כושית לקח: ש: מי היא אותה 'אשה כושית'? ת: נראה שמשה לקח אשה חדשה, שזופה מאוד ושצבעה שחור, בהיותו בחצרות (אולי רמז לכך שראה אותה בחצר כלשהי), שהרי צפורה ושני בניה חזרו למדין יחד עם יתרו (במדבר י,כט-לב), למרות בקשתו של משה שלא יעזבו את העם, ומשה הרגיש בודד, בעוד כל העם חיים במשפחות. לא סביר שדווקא עתה התלחשו ביניהם מרים ואהרן על צפורה, היה להם לכך מספיק זמן קודם.

[1]  יב,יא: ויאמר אהרן אל משה, בי אדונִי, אל נא תשת עלינו חטאת: ש: מדוע פונה אהרן אל משה ולא אל ה', והרי ה' הוא זה שהעניש את מרים, ולא משה? ת: אהרן רואה שבשלב זה רק מרים נענשה אף כי גם הוא חטא ("אשר נואלנו ואשר חטאנו"), והוא חושש שגם הוא ייענש. כיון שה' הלך (פסוק ט'), וה' העיד על משה בְּכָל-בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא.  פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ (פסוקים ז-ח), פנה אהרן אל משה שיתווך בינו לבין ה'. משה נענה חלקית לבקשתו ופונה אל ה' לרפא את מרים ("רפא נא לה"). הוא אינו מבקש על אהרן, כי ידע שה' יעניש אותה בלבד ("ואביה ירוק ירק בפניה", פסוק י"ד), כי היא יזמה את הדיבור במשה ("ותדבר מרים ואהרן במשה", ולא 'וידברו מרים ואהרן').

[1]  יב,טז: ויחנו במדבר פארן: ש: כיצד הגיעו לפארן, והרי כבר היו בפארן, כאשר עזבו את מדבר סיני  (וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם, מִמִּדְבַּר סִינָי; וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן, בְּמִדְבַּר פָּארָן; י,יב), וכן כתוב בפרשת 'מסעי' כי חנו ברתמה (וַיִּסְעוּ, מֵחֲצֵרֹת; וַיַּחֲנוּ, בְּרִתְמָה; לג,יח)? ת: הארון הקדים את העם דרך שלושה ימים (וַיִּסְעוּ מֵהַר יְהוָה, דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים; וַאֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם, דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, לָתוּר לָהֶם, מְנוּחָה; י,לג), ובמדבר פארן, במקום הקרוי 'רתמה', המתין להם יותר משלושה ימים, עד שנענשו בקברות התאווה ועד שנענשה מרים בחצרות, והעם המתין לה כל שבעת ימי ההסגר.