בס"ד                                                                                                           ט"ו    בסיוון     תשע"ג

                 אור - לי - בפרשה – בהעלתך

" דבר אל אהרן ואמרת אליו, בהעלֹתך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות, ויעש

    כן אהרן אל מול פני המנורה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כאשר צִוָה ה' את משה "(ח, א-ג)

ביום שסיים משה רבינו ע"ה להקים את המשכן, ראש חודש ניסן היה(גיטין ס:), התחילו הנשיאים להתנדב

ולהקריב קורבן לה' עבור חנוכת המשכן נשיא אחד ליום. שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים, חלשה דעתו,

שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו. אמר לו הקב"ה: 'חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק

ומטיב את הנרות'(רש"י שם).

ואיתא במדרש(במד"ר טו, ו): אמר לו הקב"ה למשה: הקרבנות כל זמן שבית המקדש קיים הן נוהגין אבל

הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו וכו'. וכבר הקשה הרמב"ן ז"ל באומרו שהדבר ידוע שכשאין בית

המקדש קיים והקרבנות בטלין מפני חורבנו אף הנרות בטלות, אבל לא רמזו אלא לנרות חנוכת חשמונאי,

שהיא נוהגת אף לאחר החורבן בגלותנו. ואפשר אולי שהתכוון שנרות חנוכה החליפו את נרות המנורה,

לאחר החורבן, ומשם והלאה נקבעו לדורות, ובכך יושב המדרש 'לעולם אל מול פני המנורה'. אך נראה

לומר שזה מתיישב רק לעניין הדלקת נרות חנוכה לדורות בעבור פרסומי ניסה, כפירוש בע"ט על הפסוק,

שהרי אין דומים מספר הנרות בחנוכה למספר הנרות במנורת הזהב. והדבר צריך הסבר.

ועוד יש להבין, למה צריך לתת לאהרן הכהן להדליק את המנורה שהרי אמר הקב"ה שאינו צריך לנרות

של בשר ודם כי כולו אור ואינו צריך לאורה כי גדול אורו של הקב"ה, החמה והלבנה מאירין העולם.

ומהיכן הן מאירין? מן זקוקי אור של מעלן הן חוטפין וכו' גדול הוא האור של מעלן, שלא נתן ממנו לכל

הבריות אלא אחד ממאה, שנאמר(דניאל ב, כב:):ידע מה בחשוכא, ונהורא וגו'(תנחומא ב ,ו). וכן, מה העניין

שאמרו חז"ל (ספרי כאן): 'ויעש כן אהרן' להודיע שבחו של אהרן שכשם שאמר לו משה כן עשה. וכי למה

שלא יעשה שהרי אמרנו ,לעיל, ששלו גדולה משלהם וכו'. והדבר יבואר לקמן, בע"ה.

אך בטרם נבאר, נקדים ונסביר את צורת המנורה. המנורה הייתה בגובה י"ח טפחים(כ-1.8 מ') כנגד

קומתו של האדם ועשויה כולה מקשה אחת מזהב כמו שדרשו רז"ל (במד"ר טו, ד): אמר לו הקב"ה למשה

טול ככר זהב והשליכו לאור והוציאוהו והיא מעצמה נעשית שנאמר וכפתוריה ופרחיה גביעיה וקניה

ממנה היו וכו'. במנורה היו שבעה נרות כאשר הנר האמצעי היה עומד בפני עצמו בגוף המנורה ואילו

ששה הפתילות שעל שישה הקנים היינו שלושה הימניים והשלושה השמאליים היו פונים לנר האמצעי.

והשאלה שנשאלת מה העניין בכך ששישה נרותיהּ פונות לנר האמצעי היינו אל מול 'פני המנורה'?

והדבר יובן בסייעתא דשמיא ע"פ דבריו של רבי נחמן מברסלב זצק"ל בספרו הקדוש "ליקוטי מוהר"ן":

וצריך כל אחד לכוון בתפילתו, שיקשר עצמו לצדיקים שבדור כי כל צדיק שבדור הוא בחינת משה משיח
כמו שמצינו שהצדיקים קורין זה לזה 'משה שפיר קאמרת' וכו'. וכל תפילה ותפילה שכל אחד מתפלל,

היא בחינת איבָר מהשכינה, שהם איברי המשכן, שאין שום אחד מישראל יכול לאעלא שיפא בשיפא כל

חד לדוכתיה אלא משה בלחוד(להעלות חלק בחלק, כל אחד למקומו אלא משה לבדו). בשביל זה צריך להביא ולקשר

כל התפילות לצדיק הדור כמו שכתוב(שמות לט): "ויביאו את המשכן אל משה" וכו'(תורה ב' סעיף ו'), ע"ש.

וכעת נבוא לבאר את הדברים אחד לאחד ויאירו פניך מה שה' אור לי את עיניי. כי המנורה רומזת על

על סוד גדול ונורא של התקשרות וחיבור התורה והתפילות של נשמות כלל ישראל לצדיק הדור וע"י

זה נעשה תיקון למטה ולמעלה. כי נרות המנורה הם רמז לשורשי נשמות ישראל כמו שכתוב(משלי כ):

נר ה' נשמת אדם כי כל נר מתוך השישה נרות הוא בחינת נר לאחד - נר למאה(שבת קכב:). ומכאן נבוא

בחשבון שנר למאה יוצא נר למאה אלף. נמצא שכל נר במנורה הוא כנגד מאה אלף שעולים כולם ביחד

למניין 60 ריבוא נשמות ישראל שהם בחינת נצח לעולם אל מול פני המנורה.

והנר השביעי והאמצעי שעומד בפני עצמו הנקרא 'פני המנורה' הוא בבחינת צדיק הדור כי ז' הנרות

הם כנגד ז' כוכבים שצ"מ חנכ"ל(שבתאי, צדק, מאדים, חמה, נוגה, כוכב, לבנה) וכוכב חמה רומז על הנר

האמצעי שהוא בחינת נשמת משה רבינו ע"ה כמו שכתוב (ב"ב עה:) פני משה כפני חמה, והוא שקול כנגד

כל שישה הנרות בחינת נשמות בנ"י, כנ"ל, שכלולים בו, כמו שנאמר(זוה"ק ג רטז): שהתפשטות של משה

בכל דור ודור בשישים ריבוא נשמות בנ"י. וזה הטעם לענ"ד, שהשישה הנרות פונות כלפי הנר האמצעי

רצה לרמוז על נשמות בנ"י שצריכים לקשר עצמם בתורה ובתפילות עם הצדיק של הדור בחינת משה.

וזה נרמז בכתוב 'אל מול ופני' היינו השם משה והפנים של שמו: מ"מ ש"ין ה"א(=446)העולה בגימטרייה

כמניין 'פני המנורה'(=446).

וזה ההתקשרות בתפילה צריכה להיעשות ע"י חיבור נשמת האדם לתורה בחינת(משלי ו):נר מצווה ותורה

אור. וזה נעשה ע"י אהרן הכהן דווקא כי הכהן תפקידו ללמד תורה את בני ישראל שנאמר (מלאכי ב): "כי

שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" וגו'. ומכאן נבין את שבחו של אהרן שלא שינה כי למרות

שידע שתפקידו בקודש הקודשים, עדיין היה מבוטל לצדיק הדור והעלה את נרותיה אל מול פני המנורה

היינו הטיב והדליק את הנרות בחינת נשמות בנ"י, כנ"ל, בכיוון 'פני המנורה' בחינת משה. וזאת בעבור

להאיר את נשמות בנ"י לנצח לעולם והם יאירו בתורתם ובתפילתם בחזרה את נשמת צדיק הדור ואז

התפילה תעלה ברום המעלות ויהיה להּ אפשרות להוציא מהכוח אל הפועל היינו התפילה תפעל ותתקבל

בפני ה' יתברך. וע"י כך אפשר בע"ה שיושלם המשכן השלישי לנצח נצחים. ובזה יישבנו ככפתור בפרח

את המנורה הנצחית לעולם.   

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

כל אדם צריך להעלות תפילתו דרך שער השייך לשבטו; וצריך זכות גדולה לזה שיזכה לזה, על כן צריך

כל אחד לקשר את תפלתו לצדיק הדור, כי הוא יודע לכוון השערים ולהעלות כל תפילה ותפילה לשער

השייך להּ(סימן צדיק, אות טז).

                                                            "נר ה' נשמת אדם"

 מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

           ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה