חטא העגל
אליהו היה חבר קיבוץ בצפון שטיפל בפרות ברפת. יום אחד הגיע אליו הרב אריה שטרן מ'המכון לחקלאות על פי התורה', כדי לנסות לשכנעו למכור את פרותיו המבכירות לגוי, כדי להפקיע מהעגלים הבכורים שייוולדו להן את קדושתם, ובכך למנוע חילול הקודש.
אליהו סירב מיד באומרו:
"כבוד הרב, אין לי שום שייכות לעניינים האלה. אני לא מקיים מצוות ולא מאמין בהן".
הרב ניסה לשכנעו:
"מה אכפת לך, רבי אליהו", אמר לו בלשון חיבה, "תאמין לי שמדובר במצווה חשובה, ובכל מקרה לא תהיה לך שום בעיה לקיים אותה. בסך הכל צריך לחתום על כמה טפסים".
אליהו ראה שהרב מתעקש, והתרשם שאכן לא מדובר בטרחה מרובה או בסיכון כלשהו, ולכן הסכים שהרב יתקשר בעוד כמה ימים כדי שיקבעו מועד לחתימה על כתב הרשאה, וסידור העניינים הטכניים הכרוכים במצווה.
ואז, לפני שהגיעה שעת המכירה, המליטה אחת הפרות ברפת עגל בכור. כנהוג, העגל סומן עם לידתו באוזנו במספר מסוים. אבל, כפי שקורה לעתים, לא ארכו שעותיו של העגל הרך והוא מת.
הרב שטרן התקשר לאליהו כדי לקבוע את פגישתם, והלה סיפר לו על מות העגל הבכור. הרב אמר שמאחר והמכירה לגוי עדיין לא התבצעה, הרי חלה על העגל קדושת בכור, ולכן, לפי דיני התורה, עליו לקבור אותו. סבלנותו של אליהו החלה לפקוע והוא הגביה מעט את קולו:
"מילא, הלכתי לקראתך והסכמתי למכור את הפרות שנמצאות בעיבור ראשון לגוי, למרות שאני לא מבין בכלל מה כל הסיפור הזה. אבל לקבור את העגל?! מה קרה לך, הרב, זה כבר יותר מדי בשבילי..."
הרב ניסה לשכנעו:
"מה כל כך קשה לקבור עגל בן יומו?!"
אליהו השיב בנימת לעג:
"אני מתכבד להודיע לך, שמעולם לא הייתי חבר בחברה קדישא ואין לי עסק עם המתים למיניהם, ובטח שלא עם עגל מת... ואין לי שום כוונה לקיים את הדרישה המשונה הזו!"
ניסיונות השכנוע של הרב שטרן עלו בתוהו, ובכל זאת הם קבעו מועד לפגישת חתימה בעוד שבוע. לאחר שהניח אליהו את השפופרת, הלך לרפת כדי לסלק את גופת העגל. הוא נשא את הגופה הדקה על כתפיו החסונות, לקחה לעבר גדר תיל הסמוכה לרפת, והשליכה בכוח רב על מדרון הסלעים הענקי כדי שתהיה מאכל לחיות השדה ולעוף השמים. ולאחר מכן פנה לשגרת יומו העמוסה ושכח מכל העניין.
שבוע לאחר מכן הגיע הרב שטרן כדי לסגור את עניין המכירה והתפלא לראות את אליהו מתלהב לקראתו, בניגוד גמור לשיחתם האחרונה. אליהו החל לספר לו בהתרגשות מה אירע לאחר שסיימו את שיחתם הטלפונית לפני שבוע:
"מה אומר לך, כבוד הרב, אחרי שסגרתי את הטלפון, לקחתי את העגל המת על הכתפיים וזרקתי אותו אל המדרון מאחורי הרפת. יום למחרת מת לי עגל נוסף בעדר. זרקתי גם אותו למדרון. יום אחרי כן קמתי בבוקר וחשכו עיני: עוד עגל מת! מה אומר לך, מכה שלא כתובה בתורה! וככה בכל יום מת לי עגל נוסף ואת כולם זרקתי למדרון שמעבר לגדר..."
הרב שטרן הניד בראשו לאות השתתפות בצער.
"... כמה שעות לפני שהגעת, רציתי לראות מה נשאר מכל הפגרים האלה. ירדתי במדרון הסלעים בזהירות וכמעט התעלפתי למראה עיני: כל פגרי העגלים, כולל הפגר של העגל שזרקתי רק אתמול אחר הצהריים, נאכלו לגמרי על ידי התנים שמסתובבים בשטח, ונשארו מהם אולי כמה עצמות, ולעומת זאת עגל אחד נשאר שלם לגמרי. התנים לא נגעו בו כלל! נגשתי לבדוק את העגל וכאשר ראיתי את המספר על אוזנו כמעט חטפתי שבץ: זה היה העגל הבכור, שזרקתי ראשון..."
הרב חייך לשמע הפלא. אליהו אמר לו שהוא רואה בכך סימן משמיים, שגם אם הוא לא מבין מדוע עליו לקבור את העגל הבכור, התנים מבינים זאת יותר טוב ממנו. הם יודעים שאין להם רשות לגעת בבכור הקדוש.
"קברתי את העגל", סיים אליהו את דבריו, "ואחרי נס כזה, אני מרגיש שאני מוכרח לדעת יותר על היהדות".
כיום הוא נקרא בפי כל 'רבי אליהו'.
יצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם [email protected]
סיפורים נוספים, ידע הנותן חיות, הרצאות מרתקות, סופי שבוע מעולים לכל אחד ואחת מישראל – מומלץ בחום:
http://www.arachim.org/Events.asp
http://www.arachim.org/Video-Lectures.asp#3
http://www.arachim.org/Articles.asp
יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, אלהי השמים והארץ, בוחן כליות ולב, שזכות התורה הקדושה וזכות הכנסת תוכן זה תעמוד לזכות ולרפואת אבי מורי שמעון בן מרים ואימי מורתי יפה ברכה בת רבקה למשפחת חדד ויתברכו בבריאות איתנה וחיים טובים וארוכים ולנחת רוח מכל יוצאי חלציהם ויזכו לנחול את חיי העולם הזה וחיי העולם הבא אמן ואמן כן יהי רצון נצח סלה ועד וימלא ה' יתברך את כל משאלות ליבם לטובה ולברכה אמן כן יהי רצון.
