פעם שהה הרב מרדכי אליהו בארצות הברית וביקר אחד מראשי הקהילה האמידים שהקדיש את מרצו וכספו למען הציבור. הרב ראה שהוא עצוב ומודאג ושאל לפשר הדבר. העשיר גילה מה מעיק עליו: "יש לי בן יחיד שמסתובב עם גויה ועתיד לשאת אותה. כל נכדי יהיו גויים וכל רכושי הרב יעבור לידי גויים".

"האם שלחת אנשים לדבר איתו?", התעניין הרב.

"בוודאי", ענה האיש, "כל מי שהיה יכול לדבר עמו עשה כן, אבל הוא בשלו - רוצה את הגויה".

תוך כדי דיבורם נכנס הבן עם חברתו לבית, אמר 'שלום' רפוי ונכנס עמה לחדרו.

האב פלט אנחה, דמעות בצבצו בזוויות עיניו והוא אמר: "אני מיואש".

"אמור לבנך שאני רוצה לדבר איתו חמש דקות", אמר הרב.

הלך העשיר לבנו ומסר לו את בקשת הרב.

"נמאס לי מכל הרבנים", אמר הבן, "כבר שלחת לי את כל רבני הקהילה והם לא שכנעו אותי. מה ישנה עוד רב אחד?!"

"רק חמש דקות", התחנן האב.

"בסדר", אמר הבן והוסיף, "ואחר כך אל תשלח אלי יותר שום רב!"

הבן הודיע לחברתו כי יחזור בעוד כמה דקות והלך לחדרו של אביו לשוחח ביחידות עם הרב. כעבור עשרים דקות יצא הבן, ניגש לאביו נישק את ידו ואמר לו כי הוא עוזב את הבחורה ולא ילך נגדו בבחירת בת-זוגו. לאחר מכן ניגש לחדרו והודיע לחברתו כי כעת עליהם להיפרד ויותר מאוחר יסביר לה מה הסיבה לכך.

כשיצא הרב ניגש אליו האב המאושר ואמר:

"איני יודע איך להודות לך. הצלת את חיי. מה אתן לך בתמורה?"

"כלום", אמר הרב.

העשיר הוציא בכל זאת את פנקס הצ'קים מכיסו, כתב צ'ק על סך מיליון דולר והושיט לרב באומרו "זה עבור ילדיך, כדי שתוכל לחתנם בשמחה כמו שאני אחתן את בני".

"אין צורך", אמר הרב, "יש לי מספיק משלי. יש לי משכורת מסודרת ואין לי צורך בכספך".

העשיר התחנן לרב: "קח נא את התשורה הקטנה תמורת החסד הענק שעשית עמי".

הרב סירב בשנית ואז העשיר ניסה כיוון אחר:

"אולי תיקח את הכסף עבור ישיבה בירושלים שבה תחפץ?"

"תן אתה את הכסף לישיבה", אמר הרב.

בכל אותה עת נכח במקום הרב זעפרני, מזכירו של הרב. בשלב זה התערב ואמר לרב:

"יש כל כך הרבה ישיבות בארץ שצריכות את הכסף. ניתן לעשות בו כל כך הרבה דברים טובים. מדוע הרב לא לוקח?!"

הרב המשיך בסירובו ויצא מבית העשיר בידיים ריקות.

כשיצאו הסביר הרב למזכירו:

"דע לך, כי מי שלוקח כסף יש לו נגיעה, ואז דבריו אינם נקיים ולא נכנסים ללב השומע".

הרב החל לספר על מקרה שאירע בימי הבן-איש-חי זצ"ל. תלמיד חכם אחד למד בבית המדרש עד שעת ליל מאוחרת ולאחר מכן חזר לביתו כשכל העיר חשוכה. לפתע ראה בית מואר וחשב שאולי יש שם אדם חולה. הוא ניגש לבית ודפק בדלת. כשנכנס ראה את עשירי הקהל יושבים ומשחקים בקלפים.

הוא אמר להם: "מחילה על שאני מפריע לכם, אבל לא מתאים לכם להתעסק בזה. נשותיכם ממתינות לכם בשעה כזאת".

העשירים התביישו ממנו ומתוכחתו. אחד מהם אמר: "אנחנו באמצע משחק ולא ידוע למי ילך הכסף הנמצא באמצע השולחן. כיוון שאתה תלמיד חכם עני, ניתן לך את הכסף ונתפזר לביתנו". יתר העשירים הסכימו ונתנו לו את הכסף.

עברו מספר חודשים והכסף אזל. אשתו ביקשה ממנו להשיג כסף ועלה בדעתו כי יעשה כמו בפעם הקודמת. לאחר שסיים ללמוד מאוחר עבר ליד אותו בית וראה שוב אור. כמו אז אמר בלבו כי אולי נמצא בבית חולה, ביקש להיכנס ושוב ראה את העשירים משחקים בקלפים.

הרב חזר על מה שאמר בפעם הקודמת, אבל הפעם העשירים הרימו את קולם, גערו בו וגרשוהו מהבית בבושת פנים. התלמיד חכם לא הבין מה נשתנה הלילה הזה מהלילה הקודם. אז כיבדו אותו ונתנו לו כסף רב ואילו הפעם אותם אנשים ביזו וגרשו אותו. הלך התלמיד חכם לבן-איש-חי ושאלו לפשר הדבר. אמר לו הרב:

"תלוי מה המניע שלך: המצווה או הכסף. אם המצווה היא המניע, אזי כל מי שיש בו יראת שמיים דבריו נשמעים, אבל בפעם השנייה המניע האמיתי שלך היה הכסף, לכן דבריך לא נשמעו..."

אז הבין המזכיר מדוע דבריו של הרב אליהו עשו רושם במקום שבו רבנים אחרים לא הצליחו.

                                                                              על פי הספר 'אביהם של ישראל' א'

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/10668

סיפורים נוספים, ידע הנותן חיות, הרצאות מרתקות, סופי שבוע מעולים לכל אחד ואחת מישראל – מומלץ בחום:

http://www.arachim.org/VideoDetail.asp?MediaID=2102

http://www.arachim.org/Events.asp

http://www.arachim.org/Articles.asp

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, אלהי השמים והארץ, בוחן כליות ולב, שזכות הכנסת תוכן זה תעמוד לזכות ולרפואת אבי מורי שמעון בן מרים ואימי מורתי יפה ברכה בת רבקה למשפחת חדד ויתברכו בבריאות איתנה וחיים טובים וארוכים ולנחת רוח מכל יוצאי חלציהם אמן כן יהי רצון נצח סלה ועד וימלא ה' יתברך את כל משאלות ליבם לטובה ולברכה אמן כן יהי רצון.