אחד מחסידיו של רבי דוד מטולנה, שסבל מקשיי פרנסה גדולים, נכנס אליו והתאונן על מצבו. בסיום דבריו אמר: "נראה שהתקיים בי מאמרו של רבי שמעון בן-אלעזר בגמרא – הרֵעוֹתי את מעשיי וקיפחתי את פרנסתי". כשסיים את דבריו נאנח אנחה כבדה.

אמר לו רבי דוד: "ההבדל בין רבי שמעון בן-אלעזר ובינך הוא שרבי שמעון נאנח כשאמר 'הרעותי את מעשיי', ואילו אתה נאנח כשאתה אומר 'וקיפחתי את פרנסתי'"...

התעורר החסיד לתקן את מעשיו, וגם פרנסתו השתפרה.