אם לא יימצא פתרון מוסכם, סוגיית השוויון בנטל תהפוך לנטל של ממש על גבם של הפוליטיקאים. משום שמי שמטפס על עץ גבוה ובועט בסולם מהצמרת, עלול למצוא את עצמו בסבך שיהיה קשה להתיר מבלי לקרוע את החבל.

זה יהפוך לנטל, משום שאיש אינו סבור שמה שחסר כיום לצבא זה עשרות-אלפי תלמידי ישיבה נוספים מפוזרים ביחידות השונות. ניתן לומר כי במקרה כזה אכן יהיה 'שוויון בנטל', שכן הנטל שיהוו לומדי התורה על הצבא יהיה שווה לנטל שהצבא יהווה עליהם.

יאמר ברורות: מי שלימוד תורה אינו עיסוקו הבלבדי, אין סיבה שיימנע משירות צבאי (בתנאי, כמובן, שמסגרת השירות תהלום את אורח החיים הנדרש מיהודי). אולם מאז ומתמיד ראתה היהדות בלימוד תורה ערך עליון המהווה גם כיפת ברזל רוחנית של עם ישראל.

*

מסתבר, כי סוגיית השוויון בנטל עולה גם בפרשת השבוע, העוסקת בבניית המשכן. ללא ספק, המשימה הלאומית החשובה ביותר של דור המדבר.

התורה מספרת על עם ישראל שהתגייס בהמוניו לתרום ולסייע לפרויקט. בעלי מלאכה, אנשי מקצוע ואומנים נרתמו לאתגר החשוב של בניית בית להשם. המעניין הוא, שבראש הפרויקט עמד מטבע הדברים משה רבינו. אולם חז"ל מוכיחים מעיון מדוקדק בפסוקים, כי משה עצמו לא נכלל בציווי לבנות את המשכן. כלומר, ציווי השם להשתתף בבניית המשכן, חל על עם ישראל כולו פרט למשה רבינו.

הסיבה לכך, על-פי חז"ל, היא משום שמשה מסמל את התורה ואת העיסוק הבלתי פוסק בה. מה שמגדירים חז"ל 'תורתו אומנותו'. ה'פטור' שקיבל משה מבניית המשכן בא ללמד כי לימוד התורה הוא ערך נעלה כל כך, ששום משימה לאומית, אפילו חשובה כבניית המשכן, לא מהווה עילה להפסיק את לימוד התורה. וכמו שנפסקה ההלכה, כי אין להפסיק ילדים מלימוד תורה אפילו לצורך בניין בית-המקדש.

אך הלכה זו אינה באה לפטור את לומדי התורה מנשיאה בנטל. גם הם מחויבים לשאת בנטל, אך לא בבניה פיזית, אלא בתחום התמחותם – בלימוד התורה. תפקידם של בעלי התורה הוא להתחבר אל כל שכבות העם ולחלוק עימם את הידע שרכשו, ללמד תורה ולהעביר אל העם את ערכי הנצח של עם ישראל.

גם זאת, לומדים חז"ל מדיוק בפסוקים. למרות שמשה היה פטור מהתעסקות פיזית בבניין המשכן, הוא בהחלט צווה על ידי השם ללמד את העם ולהעביר את המסר ואת ההוראות המדויקות שקיבל לבניית המשכן.

זהו אם כן השוויון האמיתי בנטל. בדיוק כפי שהצבא מאתר מומחי הייטק ללוחמה טכנולוגית, מוזיקאים וזמרים ללהקות צבאיות וכתבים מוכשרים ליחידת דובר צה"ל – על לומדי התורה להתגייס ללימוד תורה. לא רק לימוד עצמי, אך גם ובעיקר לימוד עם יהודים אחרים. עליהם לצאת אל העם ברחובות ובשווקים, לפגוש את אותם יהודים עמלי כפיים המשתוקקים ללמוד תורה ולהכניס מעט רוחניות וקדושה לחייהם.

כך, כשתבוא הגאולה ותתגשם הנבואה 'וכיתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה'; כאשר היחידות הלוחמות יהפכו מיותרות – יוכל כל העם לשאת בנטל יחד, כתף אל כתף ולהתמסר ללימוד התורה. וכמו שכתוב: "ומלאה הארץ דעה את השם – כמים לים מכסים".