פרקי אבות

"שמעון בנו [של רבן גמליאל] אומר:

שמואל שמשוני

"שמעון בנו [של רבן גמליאל] אומר: "כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף, טוב משתיקה, ולא המדרש עקר אלא המעשה, וכל המרב דברים מביא חטא." ( פרק א' : משנה י"ז)

השאלה נשאלת:  מה עניין מציאת טוב לגוף על ידי שתיקה?

תירוצים שונים קיימים בנושא וביניהם, מי שמקבל על עצמו תענית מאכלה פוגע בגופו. אלא מי שמקבל על עצמו תענית דיבור, ששותק במשך תקופה מה אינו פוגע בגופו. אבל האם עושה "טוב" לגופו?

על ידי לימוד בחוג תנ"ך שניתן על ידי הרב אהרן דרילמן, הזכיר עניין שמזכר בגמרא:

רב הונא להסיק ממחויבותו של יהודה ליעקב ביחס לבנימין (בספר בראשית מ"ג : ט',) "אני אהיה ערובה לו; היד שלי יהיה שאתה צריך אותו," שערב הופך להיות אחראי לחוב שהוא מובטח. חסדא, לעומת זאת, התנגד, ואמר כי יהודה הניח התחייבות בלתי מותנית לחזור בנימין, (בספר בראשית ל-מ"ב : ל"ז,) ראובן הבטיח, "לספק אותו לתוך היד שלי, ואני אחזיר אותו אליך," ויהודה בוודאי לא הבטיח פחות מראובן.

קריאת הנדר המותנה של יהודה (בספר בראשית מ"ג : ח'-ט',) "שלח הנער איתי. . . ואם אני לא אביא לך אותו ולהגדיר אותו לפניך, אז תן לי לשאת את האשמה לנצח, "אמר רב יהודה בשמו של הרב הסיק שדרה מותנית, גם אם כפה על עצמו, דורשת ביטול פורמלי. הגמרא בתלמוד (בבלי, מסכת מכות י"א עמוד ב') אמרה שבמשך כל ארבעים השנים שבני ישראל נדדו במדבר, עצמותיו של יהודה היו הקפיצו בארון שלהם עד שמשה ביקש מאלוהים רחם על שמו של יהודה ולנדרו של לבטל יהודה".

אנו רואים אף שיהודה השיב את אחיו בנימין לאביו כמו שהבטיח, בכל אופן נענש. שגופו נפגע על ידי כך שעצמותיו התגלגלו בתוך הארון ארבעים שנה. אף שקיים את הבטחתו אל אביו, נעשה באיחור של מספר שעות מזה שהבטיח לאביו.

בפרשת "מקץ" אנו קוראים: "ויאמר יהודה אל-ישראל שלחה הנער אתי ונקומה ונלעה, ונחיה ולא נמות גם אנחנו גם-אתה גם-טפנו. אנכי אערבנו מידי תבקשנו, אם-לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל-הימים." (בראשית מ"ג  ט')  בהמשך יהודה עוד הוסיף: "כי לולא התמהמהנו כי-עתה שבנו זה פעמים." (בראשית מ"ג : י"א)

בתוספת זו לכאורה יהודה האשים את אביו בדחיית יציאתו לבצע את המשימה שקיבל על עצמו לעשות. אבל בעצם התנבא, וכיון "הצדיק גוזר והקב"ה מקיים", וכי גם פתח פה לשטן בבחירת אותם הביטויים.

כאשר יצאו מבית יוסף עם התבואה שרכש, למעשה יצאו פעמיים כפי שאמר בפסוק "שבנו זה פעמים", וכי "התמהמה" לזמן מיותר עד שיצאו משם בפעם השנייה. על כן שהוסיף לדבריו בזמן ששתיקה היתה רצויה, גרם עוד סבל ממושך לאביו כי חזרו לארץ כנען באיחור. לכן לאחר פטירתו נענש בגופו, כאשר עצמותיו של יהודה היו הקפיצו בארון כל ארבעים השנים שבני ישראל נדדו במדבר.