ביאור "שאלה ופשטה" לאי"ם, פרשות אחרי-מות וקדושים

^[1]  טז,א: וידבר ה' אל משה, אחרי מות שני בני אהרן: ש: מדוע לא אמר זאת ה' ישירות לאהרן ומדוע לא הזהיר זאת לפני מותם? ת: ה' מסר לאהרן את כל הוראות עבודת המשכן דרך משה, למעט הוראות בודדות, כי משה הוא אשר שהה במחיצתו פעמיים 40 יום ולילה, ולכן גם זאת נמסר דרך משה. משה הוא "מקור הסמכות" לאנושות, בתוקף היותו היחיד אשר דבר עם ה' "פה אל פה". למעשה ה' טוען בזאת כלפי משה שהיה לו לומר הוראות כניסה לקודש הקודשים לפני מות בני אהרן, וראה עתה צורך שמשה ידגיש זאת ויחזור על כך לפני אהרן. ומה עונשו של משה על כך שלא הזהיר כדרוש את אהרן? אעז ואומר כי עונשו של משה הוא ששני בניו שלו אינם אתו ואינם נזכרים למעשה מאז שיתרו בא לבקרו במדבר.

^[1]  טז,יז: וכל אדם לא יהיה באוהל מועד: ש: וכי בהמה כן תהיה באוהל מועד? ת: כן, אותו שעיר הנשלח לעזאזל: וְהַשָּׂעִיר, אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל, יָעֳמַד-חַי לִפְנֵי יְהוָה (פסוק י'), ומתברר שאת הגורל עושה הכהן ביחידות לפני קודש הקודשים ("אל מבית לפרוכת", פסוק ט"ז).

^[1]  יח,ה: אשר יעשה אותם האדם וחי בהם: ש: האם הכוונה שמי שיעשה כמשפטי גויי מצרים וכנען לא יחיה, והלא הגויים חיים היטב? ת: לא זאת הכוונה, אלא כך ראוי לסגל אורח חיים יהודי של בן ה', בן ל"עם סגולה" ומיוחד בין העמים. התורה מפרטת מכאן והלאה סידרה של חוקים המצביעים על הבדל בין אורח חיים יהודי לזר (וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים, לִהְיוֹת לִי; כ,כו), חוקים שגויים לא שומרים ובכל זאת מתקיימים וחיים, כגון עריות, כיבוד הורים, שמירת שבת, איסור אלוהי מסכה, פאה ולקט ושכחה, כלאיים, שעטנז, ערלה, איסור אכילת דם ועוד.

^[1]  יט,יז: לא תשנא את אחיך בלבבך: ש: איך אפשר לצוות על הלב? ת: התורה מביאה דרך לפרוק מהלב שנאה לאח, על ידי כך שיוכיח אותו כעמית, חבר, ולא כשנוא ונזוף ("הוכח תוכיח את עמיתך"), ואז דברים היוצאים מהלב יתקבלו על הלב, ולא תהיה שנאת אחים, שהרי אם תהיה שנאת אחים, גם לך, שלא הוכחת אותו, יהיה חלק בזה ("ולא תשא עליו חטא").