בס"ד ח' אייר

חופש הבחירה

בשבתות שבין פסח לשבועות נוהגים לקרוא בין הערביים פרק ממסכת "פרקי אבות".

השבת נקרא את פרק ג', בו כתוב: "רבי אלעזר בן ברתותא אומר: תן לו משלו, שאתה ושלך שלו". תמצית הדברים ברורה- כאשר אנו נותנים צדקה לזולת, לא משלנו אנו נותנים. נתינה זו משלימה את התכלית שלשמה "הופקד" בידינו ממון זה. אך לא די בכך:

עיקר המצווה (כמו בכל מצווה) שהיא נעשית מרצוננו החופשי. רבי עקיבא אומר באותו פרק: "הכול צפוי.." ובכל זאת "הרשות נתונה". שאם לא כן לכל מעשה טוב הייתה אותה משמעות כמו לכל תופעה טבעית אחרת. נתינת בחירה חופשית לאדם היא בבחינת "מהפכה" של ממש בסדרי הבריאה, כיון שהיא מנוגדת לחוק הבסיסי בהוויה, ש"אין עוד מלבדו", מציאות שמשמעותה שלילת כל גורם בר החלטה אחר! אעפ"כ בחר ה' להתעלם מ"חוק" זה כאשר צמצם את עצמו ונתן לנבראים חופש בחירה אמיתי בין טוב לרע.

ולכן כשבוחר האדם להעניק לאחרים מעושרו- משלו הוא נותן, באשר ה' נותן לו את הזכות להיות אדון על רכושו. על כן לא נאמר "תן לו משלו, כי הכול שלו".. שהרי אז נתינת הצדקה לא הייתה כרוכה בעבודה העצמית של האדם על מידותיו. אלא מדייק הכתוב "שאתה ושלך שלו". כלומר, אמנם בסופו של דבר הבחירה היא שלנו, אך בשעה שאנחנו נותנים עלינו לזכור מי הוא זה שנתן לנו זאת, ולאיזו מטרה!

מעובד מתוך: "לפנים משורת הדין, פרקי אבות ממבט פנימי". (מבוסס על שיחות הרבי מליובאוויטש)

שבת שלום!