"וישלח את הערב ויצא יצוא ושוב עד יבשת המים מעל הארץ" וגו' (בראשית ח,ז). '"וישלח את העורב" (בראשית ח, ז). אמר ריש לקיש: תשובה ניצחת השיבו עורב לנח, אמר לו: רבך שונאני ואתה שנאתני. רבך שונאני: מן הטהורין שבעה, מן הטמאים שנים. ואתה שנאתני, שאתה מניח ממין שבעה, ושולח ממין שנים. אם פוגע בי שר חמה או שר צנה, לא נמצא עולם חסר בריה אחת? או שמא לאשתי אתה צריך? אמר לו: רשע! במותר לי נאסר לי, בנאסר לי לא כל שכן? ומנלן דנאסרו? דכתיב (בראשית ו, יח): "ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך". וכתיב (בראשית ח, טז): "צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך". ואמר רבי יוחנן: מיכן אמרו שנאסרו בתשמיש המטה' (סנהדרין קח,ב). לכאורה צודק העורב (כמו שמדגיש ר"ל שזהו 'תשובה ניצחת'), אז מדוע נח שלח דווקא אותו מבין כל העופות? במדרש מובא הטעם: '"ויצא יצא ושוב". ר' יודן בשם ר' יודה ב"ר סימון: התחיל משיבו תשובות. א"ל: מכל בהמה חיה ועוף שיש כאן אין אתה משלח אלא לי? א"ל: מה צורך לעולם בך? לא לאכילה לא לקרבן' וכו' (ב"ר לג,ה). אמנם בפשטות אפשר שנח רצה לשלוח עוף חזק אבל גם מספיק חכם כדי שיסתדר, שלא יעוף רחוק ויתקע בדרך, שלא יוכל לחזור וכך ימות, לכן שלח דווקא את העורב שהוא עוף חכם ביותר שיש לו אינטלגנציה גבוה; ובנוסף הוא עוף חזק כך שיוכל לעוף גם אם יש רוחות ומזג אויר קשה, שבשל כוחו יוכל לשרוד. לכן גם בדומה שלח את היונה אח"כ (כשראה שמהעורב לא תצא לו תשובה), שהיונה היא עוף שאפשר להשתמש בו כשליח, שכך השתמשו בהם פעם בתור יונות דואר, ולכן הוא הראוי לשלחו לשליחות ולהיות רגועים שיעשה שליחותו ויחזור לתיבה כדי להודיע. אמנם ע"פ המשך הגמ' מובן בפשטות שרק את העורב יכול היה נח לשלחו, כיון שהוא שימש בתיבה: 'ת"ר: שלשה שמשו בתיבה, וכולם לקו. כלב ועורב וחם' וכו', ממילא היו לו צאצאים, כך שגם אם היה מת לא היה נחסר העולם כלום (ולכן הגמ' הסמיכה כדי לומר זאת. וכך הסביר המלבי”ם בפס'). במדרש מובא על העורב: 'וַיְשַׁלַּח אֶת הָעוֹרֵב. לֵידַע מַה בָּעוֹלָם וְהָלַךְ וּמָצָא נִבְלַת אָדָם מֻשְׁלֶכֶת בְּרָאשֵׁי הֶהָרִים וְיָשַׁב לוֹ עַל מַאֲכָלוֹ וְלֹא הֵשִׁיב שְׁלִיחוּתוֹ' וכו' (ילקו"ש רמז נח) יוצא מזה שדווקא העורב הוא שיכל נח לסמוך עליו שישרוד כיון שיוכל למצוא נבלות אם יצטרך. או שיראה ע"י שיביא חתיכות נבלה שהמים כבר ירדו (וכך הסבירו הרד"ק והחזקוני). אולי אפשר שנח שלח דווקא את העורב כיון שהוא אכזרי ביותר, ואפילו על בניו (שלכן הוא דוגמה לאכזריות כזו: 'רבא אמר: במי שמשים עצמו אכזרי על בניו ועל בני ביתו כעורב' [עירובין כב,א]), לכן שלחו נח כיון שמבין כולם כי הוא הכי פחות ראוי לשרוד, ולכן אם כבר יקרה לעוף רעה עדיף שזה יהיה לו (ובזה יובן לעומק מה שהעורב טען לנח, שזה לא רק שאולי יקרה המקרה שינזק, אלא טען לו שדווקא הוא הכי קרוב להיזק מבין כל העופות, שלכן מדגיש 'אם פוגע בי שר חמה או שר צנה', שמשמים ראוי שינזק). אולי אפשר שנח ראה שהעורב חטא ושימש בתיבה, כך שראה בזה כראיה שמבין העופות הוא כעין לא תוקן ממה שהיה קודם, שהוא עדיין ממשיך להיות חוטא בעניין התשמיש, לכן שלח דווקא אותו, כעין שאם לא תוקן אז ראוי שינזק ולא יחזור, וימשיך זרעו דרך צאצאיו שלא חטאו, או לחילופין ע"י שיהיה חלק מהעשיה בעניין התיבה, אז ימשך אחר השפעתה ובזה הוא יתוקן (אולי לכן העורב הבין שזה קשור לחטאו, ולכן קישר את הוצאתו עם עניין של לקיחת אשתו, שהעורב משך זאת לדברים רעים ולכן טען שלזה פועל נח [שבזה יובן מה העניין שעורב אומר, הרי ברור שאין לו דיבור, אלא זה כדרש לרמז על סיבת שליחותו]). (אולי ברמז שלכן קורא העורב קרע קרע, שזה מצלצל כמו הנאמר לפני המבול "רק רע כל היום" [בראשית ו,ה], וכן עורב אותיות 'רעב' [בתורה בכתיב חסר] שמרמז על משיכתו לגשמיות [וכן כרמז למשיכה לערוה, שהאשה מכונה בתורה "לחם"], וצבעו שחור כרמז לרעה). כיון שהעורב לא עשה את שליחותו, אז שלח נח דווקא את היונה, שנראה שרמז בה על תיקון העולם ושלכן ראוי שיעזרוה משמים, ולכן גם היא זו שתברר האם העולם כבר תוקן שלכן שקטו המים, שהיונה מרמזת על הקשר לה': 'דבר אחר: "עיניך יונים” מה היונה הזו משהיא מכרת את בן זוגה אינה זזה ממנה, כך ישראל משהכירו להקדוש ברוך הוא שוב אינם זזים ממנו ואין מניחין אותו' (תנחומא "תצוה" סימן ה'). (אולי כרמז שלכן היונה קוראת כעין 'הוא הוא' בקולה, כמכריזה על ה'. וכן כרמז שיש יונים בצבע לבן וכן יש בצבע תכלת, כעין הציצית שמרמזת על ה', וכן לבן כנקי מחטאים). אולי אפשר שרמז ביונה כעין דברי חז"ל: 'ומאי שנא יונה דמתילי כנסת ישראל ליונה, דכתיב (תהלים סח, יד) "כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ"? מה יונה אינה ניצולת אלא בכנפיה, אף ישראל אינן ניצולין אלא במצות' (ברכות נג,ב). לכן אפשר שרמז נח ביונה, שעכשיו נגמר המבול ומתחיל עולם חדש ומתוקן שבו לא יהיה מבול, כיון שיקבלו על עצמם את שבע מצות בן נח (ראה ב'תורת המקרא' “נח", למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), ולכן שלח דווקא את היונה שמרמזת על הצלה ע"י המצוות. אולי אפשר שבתרבות הקדומה (במסופוטמיה) זיהו את היונה כסמל האלה של האהבה המיניות והמלחמה, ואולי אף קודם לכן אצל דור המבול כך חשבו, לכן בכוונה שלח נח את היונה כדי לומר שתוקן הקלקול של המיניות שהיתה בדור המבול, וכן תוקן החמס שחמסו ופגעו באחר (כעין מלחמה שפוגעת באנשים).