"ירכבהו על במותי [במתי] ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור" (דברים לב,יג). '"ירכיבהו על במתי ארץ" – זו ארץ ישראל, שהיא גבוהה מכל הארצות, כענין שנ' "עלה נעלה וירשנו אותה", "ויעלו ויתורו את הארץ", "ויעלו בנגב". "ויאכל תנובת שדי" – אלו פירות א"י, שקלים לאכול מפירות של כל הארצות. "ויניקהו דבש מסלע" – כגון סכני וחברותיה. מעשה שאמר ר' יהודה לבנו בסיכני: צא והבא לי קציעות מן החבית. אמר לו: אבא, של דבש היא! אמר לו: השקע ידך לתוכה, ואתה מעלה קציעות מתוכה. "ושמן מחלמיש צור" – אלו זיתים של גוש חלב. מעשה שאמר ר' יוסי לבנו בציפורי: עלה והבא לנו גרוגרות מן העליה, הלך ומצא את העלייה שצפה בדבש' (ספרי). 'דרש רב עוירא: בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. בשעה שהולכות לשאוב מים הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה ומרחיצות אותן וסכות אותן ומאכילות אותן ומשקות אותן ונזקקות להן בין שפתים, שנאמר (תהלים סח, יד) "אם תשכבון בין שפתים" וגו'. בשכר "תשכבון בין שפתים" זכו ישראל לביזת מצרים, שנאמר (תהלים סח, יד) "כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ". וכיון שמתעברות באות לבתיהם, וכיון שמגיע זמן מולדיהן הולכות ויולדות בשדה תחת התפוח, שנאמר (שיר השירים ח, ה) "תחת התפוח עוררתיך" וגו'. והקב"ה שולח משמי מרום מי שמנקיר ומשפיר אותן כחיה זו שמשפרת את הולד, שנאמר (יחזקאל טז, ד) "ומולדותיך ביום הולדת אותך לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי" וגו'. ומלקט להן שני עגולין אחד של שמן ואחד של דבש, שנאמר (דברים לב, יג) "ויניקהו דבש מסלע ושמן" וגו' ' וכו' (סוטה יא,ב). 'אַשְׁרִינוּן עַל תּוּקְפֵי אַרְעָא אוֹכֵילִנּוּן בִּזַּת שָׂנְאֵיהוֹן יְהַב לְהוֹן בִּזַּת שַׁלִּיטֵי קִרְוִין וְנִכְסֵי יָתְבֵי כַּרְכִין תַּקִּיפִין' (אונקלוס). בחז"ל יש כמה פירושים על הפס', יש שפירשוהו כפשוטו שזה מדבר על השפע שיש בפירות א"י (ספרי), ויש שפרשוהו על גלות מצרים (גמ'), ויש שפרש כמשל שמדבר על כך שבנ"י יכבשו את הארץ ויקחו מהביזה והנכסים של הערים. אמנם אלו דרשות שונות אולם מצד האמת יש ביניהם חיבור, שמנצחים וכובשים, אז לוקחים את הביזה, וכחלק מהשלל זהו הערים והשדות שבהם גדלים העצים שמהם יוצאים הפירות המשובחים – הפירות של א"י, שכבר כשנכנסו לארץ היה בארץ פירות גדולים ומשובחים כמו שמסופר בחטא המרגלים שהביאו מפירות הארץ, כך שלקחו ביזה (אונקלוס) של פירות משופעים בדבש ושמן (ספרי); אבל יותר מזה, הארץ נותנת את פריה דווקא לבנ"י (שאף מה שמצאו בכניסה לארץ נראה שזה גדל מראש בשביל בנ"י – לקראת הגעתם ולא בשל האומות שחיו כאן), שכשבנ"י בגלות אז הארץ שוממה, "והשמתי אני את הארץ ושממו עליה איביכם הישבים בה" (ויקרא כו,לב), ולכן כשמתחילה הגאולה הארץ נותנת את פירותיה (כמו שאנו רואים בימנו שהארץ פורחת ומלאה בכל טוב): 'ואמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר (יחזקאל לו, ח) "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל" וגו'' (סנהדרין צח,א). לכן שני הדברים קשורים, שהשפע בארץ קשור לשליטתנו בארץ, שזהו שצד אחד מתורגם (באונקלוס) שאנו כובשים ובא לידנו, ומצד שני מפרשים (בספרי) שהארץ מלאה שפע של פירות הארץ. נראה שאף הדרשה על הנעשה במצרים קשור לא"י, שהדרשה מתחילה על כך שבזכות נשים צדקניות נגאלו ממצרים, כך שנראה שכל הדברים קשורים לכח הגאולה ממצרים, והגאולה ממצרים היא כדי להגיע בסוף לא"י כך שקשור מעשיהם לכיבוש ונחלת הארץ, ולכן גם התגלה כח השפע של פירות א"י (וכן דרשו שבזכות מעשיהם זכו לביזת הים, כך שאולי קצת רמז שיש קשר לביזה, וממילא גם קשור לגאולה והגעה לארץ וביזתה, שגם זה קשור אליהם). נראה שיש קשר יותר עמוק, שהנה בא"י מתגלה שפע בגשמי, מדוע? אלא שזה גילוי כנגד הצד הרוחני, שפירות א"י מושפעים מהשכינה השורה בארץ ('קדושת ארץ הנשפע בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ' [ב"ח, טור סימן רח]), ולכן יש גילוי של טוב גדול מכח השכינה, שהכל מתקדש ולכן נעשה בו שפע רב (מכח קשרו למקור השפע והטוב – לשכינת ה'); לכן מובן שמתחיל בספרי שא"י גבוהה מכל הארצות, שאין הכוונה שגבוה פיזית אלא מצד החשיבות היא מעל כולם, שזה בשל קדושת השכינה שבה. זה קשור גם למהות בנ"י, שאנו מקדשי העולם, שדרך חיבור לא"י וגילוי של קדושה בתורה ומצוות אנו מתקנים את העולם כולו, שמגלים בו את שכינת ה'; זהו מהותנו כבנ"י – בנים לה' (כמו שבן מגלה על אביו). לכן במצרים שבנ"י היו בגלות קשה, והנשים עשו פעולות של הבאת בנ"י לעולם (שלא התייאשו מלהוליד ופעלו להרבות את ישראל) היה בזה גילוי של הבאת בנ"י מתקני העולם, ולכן זכות זו קשורה להבאת הגאולה (ממצרים) שקשורה עם תיקון העולם, לכן התגלה אצלם (בנס) שפע כמו בא"י שהיא מקומנו שממנו אנו מתקנים את כל העולם, ולכן גם מתגלה בו שפע רב בגשמי (בשל התיקון והקדושה שבו, וכן מתגלה בו השכינה כעין לעתיד לבא שהשכינה תמלא את כל העולם). השפע של א"י קשור לגאולה (כמו שאמר רבי אבא שבזמן הגאולה הארץ תצמיח פירות), שהרי הוא קשור לתיקון העולם ששיאו בגאולה, ולכן במצרים הגילוי של הכח לגאולה (שילדו) התגלה כעין א"י (לילודים). אותו עניין זהו גם הסיבה שאנו זוכים לנצח את אויבנו ולקחת את ביזתם, כיון שבכך יש תיקון וקידוש העולם, שעכשיו זה מתעלה ונעשה שייך לבנ"י (שזה כשלעצמו התעלות, שנעשה קשור לה' בשל מעלתנו כבנ"י בנים לה'), ובנוסף גם מקיימים איתם מצוות ובכך הם מתעלים בקדושה (ולכן זיכו במעשיהם גם לביזת מצרים, כשנפלו המצרים בים, שזה קשור בתיקון וקידוש של השלל שלקחו מהנופלים בים, ובזה דומה לעניין של הביזה שבכיבושנו [וגם בקריעת ים סוף נעשה קידוש השם גדל בעולם ואז בזזו כהמשך לקדושה, וכך גם בהקשר לביזת הערים, זה לאחר ניצחוננו – שכשבנ"י מנצחים את אויביהם זה מביא לקידוש השם גדול בעולם, ואז בוזזים כהמשך לקדושה]).