לקט מביאור אברבנאל לתורה – פרשת כי תבא

דברים כו,ב: וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: אברבנאל: "למה הטריח ה' לבעלי הנחלות לבוא מדרך רחוקה עם דבר מועט מהפירות? ... שלא יחשוב אדם שהארץ היא שלו ... אחרי שתקבל מה' כלל הטובות בהביאך אל הארץ אשר לא קנית, בתִתו אותה אליך מתנת חינם". הכול מאתו יתברך וזאת עלינו להצהיר בפה מלא, ולדעת אברבנאל – בכל שנה ושנה עלינו להצהיר זאת מחדש.

כז,א-ב: שָׁמֹר, אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם, הַיּוֹם ... וַהֲקֵמֹתָ לְךָ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת: אברבנאל: "המאמר הזה כולו מותר (מיותר וכפול), לפי שזה כבר הזהיר עליו פעמים רבות? ... להודיעם הפועל שיעשו לשמירתן ... והם ראשונה עניין האבנים". להבנתי, צריך סימן לזכירה, והאבנים הן סימן לזכירת השמירה של כל המצווה.

כז,ד: בְּעָבְרְכֶם אֶת-הַיַּרְדֵּן, תָּקִימוּ אֶת-הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם, בְּהַר עֵיבָל: אברבנאל: "למה ציווה שיכתבו התורה על האבנים שיקימו מן הירדן ולטרוח על זה כל כך? ... שיקחו האבנים מתוך הירדן בעוברם בו ממקום הנס, לפי שייזכר הנס תמיד". שוב, מעשה סמלי שיזכיר את הנס, כמו את המצווה.

כח,סט: אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, לִכְרֹת אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--בְּאֶרֶץ מוֹאָב:  מִלְּבַד הַבְּרִית, אֲשֶׁר-כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב: אברבנאל: "למה הוצרך משה לכרות ברית עם ישראל ולמה ציווה ה' עליו, לפי שכבר כרת עמהם בהר סיני? ... הברית הראשון אשר כרת אתם בחורב קיימו וקיבלו היהודים עליהם ועל זרעם באונס ובהכרח, בהיותם במדבר הגדול והנורא ההוא, מקום נחש, שרף, עקרב וצימאון ... בעבור זה ציווה למשה שבהיותם מחוץ למדבר בארץ מואב, שכבר הייתה נושבת, יכרות עמהם ברית חדשה לקיום הדבר ותעצומו, עתה שהם בבחירתם, מבלי הכרח ... מה שלא היה בברית הראשון". ברית נוספת לחיזוק הברית הקיימת. נראה לי אם כן, שלא היה צורך ב"קיימו וקבלו עליהם" בימי אסתר ומרדכי, שהרי העם קיבל את הברית השנייה בלי אונס: אָרוּר, אֲשֶׁר לֹא-יָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת--לַעֲשׂוֹת אוֹתָם; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן (כו).

שבת שלום (מאוחרת) ושבוע טוב ושנה טובה, שתהיה עת של אמונה בה' ושהכל משלו, סימני עזר לקיום המצוות, זכירת ניסי ה' וקבלת מרותו מרצון, אורן.