6.9.2022, 9:10 - הרב יעקב ידידיה הלוי: שלום וברכה זאב.

ראשית נקדים, שאם יש שישים במאכל חלבי שבושל בכלי חלבי כנגד הכף הבשרית שנתחבה, הרי שהמאכל והסיר כשרים. כך פסק השו"ע [ביורה דעה סימן צד סעיף ג] אם יש ס' לבטל הכף, וקדרה והתבשיל מותרים. כמו"כ משערים שישים רק כנגד החלק של הכף שנכנס לתוך התבשיל [כך פסק השו"ע שם בסימן צד סעיף א) ולא כנגד כל הכף [למרות שהשו"ע גם מביא דעה שחולקת ואומרת שאם הכף ממתכת הרי שצריך לשער כנגד כולה.

בנידון השאלה, מדובר על כף שאין בה שאריות של מאכל, היא כף נקיה בשרית בת יומא, שנתחבה לתוך מאכל פרווה שבושל בכלי חלבי. הדין שלפנינו הוא דין נ"ט בר נ"ט.

השו"ע בסימן צה סעיף ג פסק קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת בחמין שהיד סולדת בהן אפילו שניהם בני יומן מותר משום דהוה ליה נותן טעם בר נותן טעם דהתירה והוא שיאמר ברי לי שלא היה שום שומן דבוק בהן. נמצא שאם הכף הייתה נקייה אז כשם שקערה בשרית שהודחה במים רותחים שבסיר חלבי אינה נאסרת בגלל שהווי נותן טעם בר נותן טעם, כלומר ניתן טעם של בשר בכף. הטעם של הבשר ניתן בכף והכף מעבירה את הטעם שנבלע בה לסיר. כיוון שזה לא ישיר זה מותר. כך פסק השו"ע. לכן לפוסקים הספרדים הכף המאכל והכלי מותרים.

אמנם רמ"א פסק וישא אוסרים אפילו אין שומן דבוק בהן. טעמו כפי שמבאר שם הש"ך [יב] שכיוון שהמים קיבלו את הטעם מצד אחד של הכף הבשרית ומצד שני של הסיר החלבי הרי שבמים נוצר איסור ואיסור זה חוזר ונכנס חזרה לכלים. לכן לפי שיטת הרמ"א והש"ך יש להחמיר בכך ולהכשיר את הכלים.

הזבחי צדק פסק במפורש ביחס למקרה כמו המקרה ששאלת שמותר.

והט"ז פסק ביחס למקרה שנשאל, שיש להכשיר את הכף והסיר.

אם הסיר החלבי לא היה בן יומו, כלומר לא השתמשו בו ב24 שעות שקדמו לבישול הנוכחי לבישול חלב, הרי שהכל מותר ואין צורך להכשיר גם לפוסקים האשכנזים. וסתם כלים אינם בני יומן. 

כמו"כ כיוון שלא ידוע כאן אם עירבבו קודם שהגיע האוכל לחום של יס"ב זו סיבה נוספת להקל, ולכן למעשה גם למי שפוסק כרמ"א יש מקום להקל אף אם הסיר החלבי היה בן יומו.

לסיכום – לפוסקים האשכנזים צריך להגעיל את הסיר והכף, אמנם למקל שלא להגעיל כיוון שלא ידוע אם הגיע ליס"ב יש על מה לסמוך. לפוסקים הספרדים אין צריך להגעיל את הסיר והכף  אם הסיר החלבי לא בן יומו, לכו"ע אין צריך להגעיל את הכלים.