אימה ופחד נפלו על הרה"ק ר' יחיאל מיכל מזלוטשוב זי"ע, בעת דרכו רגליו לראשונה בהיכלו של מורו ורבו הבעל-שם-טוב זי"ע, ארכובותיו דא לדא נקשו וכל כולו אומר "מורא רבך כמורא שמים". היראה היתה כל כך גדולה עד שהתקשה לעמוד על רגליו.

לאחר ששהה זמן מה אצל רבו והתחיל לשמוע תורה מפיו, התחיל המגיד מזלוטשוב להרגיש כי היראה הולכת ונמוגה. הוא הצטער על כך, ובאחד ההזדמנויות בהם עמד לפני הבעל-שם-טוב, כשנוכח שוב כיצד הפחד והיראה מפנים את מקומם, התחיל לערוך חשבון הנפש, ועד מהרה נזכר במאמר הגמ' (סנהדרין נב:):

"למה תלמיד חכם דומה לפני עם הארץ? בתחלה דומה לקיתון של זהב, (מתנהג בכבודו מכיון שהוא יקר בעיניו – ע"פ רש"י), סיפר הימנו – דומה לקיתון של כסף, נהנה ממנו – דומה לקיתון של חרש, כיון שנשבר – שוב אין לו תקנה".

המגיד הזדהה עם כל מילה של המאמר, הוא חש כיצד הוא, העם הארץ, עומד לפני רבו הבעש"ט, שבתחילה היה חשוב בעיניו עד שלא יכל לעמוד על רגליו, ועתה היראה הזאת פוחתת והולכת.

עודו שקוע בדברי הגמרא, כשפתאום הוא מרגיש יד קדושה אוחזת בזרועו. הוא מרים את עיניו ולתדהמתו רואה הוא את הבעש"ט בכבודו ובעצמו אוחז בידו וקורא לו:

"מיכל'ע וכי אתה עם הארץ?!…"

מעתה ברור היה לו לר' מיכל, כי כל מחשבותיו גלויים וידועים לפני רבו.