*סיפור לשבת – " אם קָשֶׁה לְךָ, תִּמְשֹׁךְ קְצָת בחוט וְזֶה יַעֲבֹר!"*

היה פעם ילד בן 6 שאהב לחלום, יום אחד שכב בשדה שיבולים, לפתע הופיעה מולו פיה ובידה משהו מנצנץ, זה חוט החיים שלך היא אמרה, אני אתן לך אותו אך עליך לשמור עליו היטב, אם תתקל בקשיים בחייך תוכל למשוך בו מעט, אך היזהר לא למשוך יותר מדי.

הילד קיבל את המתנה בשמחה, ובדיוק נכנס לבית הספר, והיה לו קשה, עם השעורים אז הוא משך קצת בחוט, והנה היה לנער.

אבל פצעי הבגרות הציקו, אז הוא משך רק קצת בחוט, והנה היה לעלם צעיר.

אבא שלו רצה שיעבוד איתו ויום אחד העבודה הייתה כל כך קשה והוא היה עייף אז הוא משך קצת בחוט, והנה היה לגבר צעיר.

והוא רצה להתחתן ולכן הוא משך קצת בחוט והנה הוא בליל הכלולות.

אך הזמן עובר והיא לא הרה, הוא משך קצת בחוט והנה הוא אבא לתינוק.

אך הלילות והשיניים והחיתולים, הוא משך קצת בחוט והיה לאב לשניים.

וזה לא קל לפרנס והתחילו בעיות, אז הוא משך קצת בחוט, והנה הוא כבר סבא, והוא מאושר אך לאשתו החלו בעיות בריאות, זה היה קשה אז הוא משך קצת בחוט

והנה היה לבדו, והתבונן בחייו, והזמן עבר לאט כל כך, והבדידות...

אז הוא משך קצת בחוט ויום אחד הגיע לקצה החוט הביט בו בתדהמה רגע ארוך ואמר : 

*"איך זה יתכן? הרי אני רק ילד בן 6"!*

------------------------

*נקודה למחשבה*

אל תזרזו תהליכים ובטח שלא מכשולים. פעמים רבות, הדבר שנראה הכי גרוע מבחינתנו, עשוי להיות קרש הקפיצה החשוב ביותר בחיינו. לפעמים קושי זה הוא פשוט האימון שמחזק את שרירי הכנפיים שלנו, רגע לפני שאנו מצליחים להמריא מעלה.

תהנו מהדרך ולא רק מהתוצאה, גם אם יש בה מכשולים. כי בסוף נצמח, נתפתח ונקבל מתנות גדולות שרק הגיעו בזכות מה שעברנו. 

כל אירוע וחוויה שעברנו משפיע ומעצב את אשיותינו ולכן תנו לדברים את הקצב והזמן שלהם. תפקחו עיניים לראות שאתם לא התרגלתם ונתקעתם, אך אל תלחמו או תזרזו את מה שלא הבשיל לצמוח ולהתפתח. 

*פרשת השבוע פרשת מסעי*

לקראת ההגעה לארץ מסכם משה את כל מסעי בני ישראל במדבר, החל מרעמסס שבמצרים ועד ערבות מואב, שם הם נמצאים.

"אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מצרים...וַיִּסְעוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת, וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם, אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר. וַיִּסְעוּ מֵאֵתָם וַיָּשָׁב עַל-פִּי הַחִירֹת אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי בַּעַל צְפוֹן וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי מִגְדֹּול..."

*יומן מסע*

המסעות האלה הם לא רק היסטוריה, הם חלק ממסעות חיינו, עם כל העליות והמורדות שבהם. 

כשאנחנו חושבים על "יומן מסע" אנחנו מתמקדים בעיקר בתנועה - לאן הגענו ולאן נלך, כמה הספקנו וכמה נשאר והמבט לוקח לאופק. אבל אחד הדברים המעניינים בפרשה הוא שבמהלך המסע מפורטים גם מקומות החניה. ושמות המקומות מקבילים למצבים רגשיים "ויחנו בחרדה ... במרה ... במתיקות". 

מקומות החניה, חשובים אם לא יותר - מהדרך. הם אלו שמסכמים את התחנה, וגורמים לנו להסתובב להתבונן על מה שעברנו, ללמוד על מה שעברנו ולפעמים גם להתגעגע, ליהנות מהכאן ומהעכשיו ולמתוח את קו האופק למקום היעד, בדיוק כפי שמשה מסכם לבני ישראל את כל המסעות שעברו במדבר.

מקומות החנייה גם מחברות אותנו אל מסורת אבותנו, אל ההסטוריה ובחוט החיים מקשרות את העבר ההווה והעתיד לאחד. 

*סבלנות*

תרפו ושחררו שליטה. עיצרו, התבוננו בדרך שאתם עוברים, לימדו, תחגגו הצלחות קטנות והמשיכו בקצב הנכון לכם במסע של החיים.

כשאנחנו זוכים בפרויקט שרצינו, משיגים התקדמות משמעותית בדרך שאנו עוברים, או מקבלים תפקיד שהתמודדנו עליו, חשוב לעצור ולשמח על ההתקדמות. רגע לפני שממשיכים הלאה.

וגם שנתקלים במכשול, או שחווים משבר, פרידה, פגיעה בחיים, חשוב לתת לו ולאבל מקום ולא לזרז תהליכים. 

*כי הכל (משתבש) לטובה ומֵעַז יָצָא מָתוֹק*

החיים הם מסע אחד שמתפתל להרבה כיוונים. וכשנעצור, נהנה, נשמח נחגוג וגם נתאבל, נצליח לחיות עם החיים ולא רק לצידם.

*שבת שלום*

חֶדִי חזן - תהליכי סליחה לשחרור כעסים

-----------------

*להצטרפות ל'המגזין' בווצאפ:* mgzin.online *בטלגרם:* t.me/mgzintov