'"וירא בלק". זה שאמר הכתוב: "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט" (דב' לב ד). כי לא הניח הקדוש ברוך הוא לאומות העולם פתחון פה לעתיד לבא לומר, שאתה רחקתנו ולא נתת לנו כמו שנתת לישראל בעולם. מה עשה הקדוש ברוך הוא? כשם שהעמיד מלכים חכמים ונביאים לישראל, כך העמיד לאומות העולם, ונבדקו מלכיהם ונביאיהם וחכמיהם של ישראל עם מלכיהם ונביאיהם וחכמיהם של אומות העולם. העמיד שלמה מלך על כל הארץ. וכן עשה לנבוכדנצר, שנאמר: "וגם את חית השדה נתתי לו לעבדו" (ירמיה כז ו). זה בנה בית המקדש, ואמר כמה רננות ותחנונים. וזה החריבו וחרף וגדף, ואמר: "אעלה על במתי עב אדמה לעליון" (ישע' יד יד). נתן לדוד עושר, לקח הבית לשמו. נתן להמן עושר, לקח אומה שלמה לטבחה. וכל גדולה שנטלו ישראל, את מוצא שנטלו האומות כיוצא בה. העמיד משה לישראל שהיה מדבר עמו כל זמן שירצה. העמיד להם בלעם, מדבר עמו כל זמן שירצה. ראה מה בין נביאי ישראל לנביאי האומות: נביאי ישראל מזהירין את האומות על העבירות, וכן הוא אומר: "נביא לגוים נתתיך". ונביאים שהעמיד מן האומות, נותנים פרצה לאבד את הבריות מן העולם הבא. ולא עוד, אלא כל הנביאים היו במידת רחמים על ישראל ועל אומות העולם. שכן ישעיה אומר: "על כן מעי למואב ככנור יהמו" וגו' (ישע' טז יא). וכן יחזקאל אומר: "בן אדם שא על צור קינה" (יחז' כז ב). ונביאי אומות העולם היו במידת אכזריות, שזה עמד לעקור אומה שלמה חנם על לא דבר. לכך נכתבה פרשת בלעם, להודיע למה סלק הקדוש ברוך הוא רוח הקדש מאומות העולם, שזה עמד מהם, וראה מה עשה' (תנחומא בלק סימן א). חז"ל מביאים דוגמאות של שלושה גדולים שהיו לישראל וכנגדם באומות, כדי שלא יאמרו האומות שישראל הם מיוחדים בשל המנהיגים שה' העמיד לנו בגדולה מיוחדת שמזה נבעה היכולת לגילוי קידוש ה', אבל אילו היה מעמיד להם כמותם אז גם הם היו כישראל. לכן העמיד להם ה' זה כנגד זה, והוכח שזה דבר שהוא מהותי, ולא בשל מעלות שניתנו למנהיגים; שהמעלות באות לידי ביטוי ע"פ האדם שבו הם מתגלות, ולכן בישראל זה לחיוב בגוים לשלילה. מדוע הובאו דווקא שלושת אלו? בפשטות זה משום שאלו גדולות מיוחדות, כשבכל אחת מהן יש ייחוד: ממון זה חיצוני לגמרי לאדם מהצד הגשמי, מלכות זה כבוד שנותנים לאדם שזה דבר יותר רוחני - אין בזה משהו פיזי שיש בידו, ורוה"ק זה רוחני לגמרי. כך שמוכח שבכל דבר יש שוני בגילוי שבין בנ"י והאומות. באבות נאמר: 'כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו. ושלשה דברים אחרים, מתלמידיו של בלעם הרשע. עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע. מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע. תלמידיו של אברהם אבינו, אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבא, שנאמר (משלי ח) "להנחיל אוהבי יש, ואוצרתיהם אמלא". אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנם ויורדין לבאר שחת, שנאמר (תהלים נה) "ואתה אלקים תורידם לבאר שחת, אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, ואני אבטח בך"' (אבות ה,יט). למה הביאו ניגודים בין אברהם ובלעם, שהיו בכלל בזמנים אחרים? אמנם בהם התגלו בתורה הדברים האלו (ראה במפרשים במשנה שמביאים פס') אולם יכלו למצוא פס' גם במשה? התפא"י מסביר שזה חל גם על הגוים, ולכן נאמר דווקא אברהם: 'מתלמידיו של אברהם אבינו: אפילו הוא עכו"ם, עכ"פ הוא מתלמידי אאע"ה שלימד לכל בני עולם דעת אלקים ומדות ישרות. ומה"ט לא נקט תנא תלמידי משרע"ה, דתלמידי משרע"ה צריכים לקיים כל התורה'. בפשטות אפשר שבאברהם התגלה הנתינה לאחר יותר מאצל משה (שאברהם נתן גם לגוים, ומשלו הפרטי), ולכן הביאו דווקא את אברהם. גם אולי אמרו דווקא אברהם בשל הפס' שבהמשך "להנחיל אוהבי יש", שזה מרמז על אברהם שנקרא "אוהבי". כמו"כ אפשר שהביאו את אברהם כי הוא הראשון. אולי גם הביאו דווקא בצורה כזו כדי לרמז שבלעם רצה להחליף את האבות (רש"י; במדבר כג,ד), לכן מדגישים שלא שייך בכלל להחליפנו, שהוא היה ההיפך מאברהם, שאברהם הוא יסוד הקדושה ובלעם ההיפך מזה, ולכן מביאים זה כנגד זה. עוד נראה שבאו לבטא בזה את ההבדל שיש בין ישראל לעמים, שנאמר על ישראל: 'שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים והביישנין וגומלי חסדים. רחמנים דכתיב (דברים יג, יח) "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך". ביישנין דכתיב (שמות כ, כ) "בעבור תהיה יראתו על פניכם". גומלי חסדים דכתיב (בראשית יח, יט) "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו" וגו'' (יבמות עט,א). שזהו מהותם של ישראל, ולכן בא התנא באבות לרמז ששלושת הדברים שהביא קשורים למהותם של ישראל, שאנו אנשים קדושים, ולכן זה במהותנו. לכן הביא דווקא את אברהם שהוא הראשון בבנ"י, לומר שזהו מהותנו היסודית. לכן בפס' של התוצאה נאמר "להנחיל אוהבי יש" וגו', שרומז לאברהם: "ואתה ישראל עבדי יעקב אשר בחרתיך זרע אברהם אהבי" (ישעיהו מא,ח), שבפס' נאמר על כלל ישראל. עין טובה, שלא חומד ממון אחרים מזה ממשיך ונעשה גומל חסדים, שעוזר בלי מחשבה לקבלת שכר מהאחר, ובפרט שמסתפק במה שיש לו ולכן מרגיש שיכול לתת לאחר להנות משלו. רוח נמוכה זהו ענוה, שהיא קשורה גם לבושה שבאה מענוה. נפש שפלה, שמתרחק מהתאוות, ולכן הוא נקי מהגשמיות והחומריות הקשה, ובעקבות כך יכול להגיע לרחמים על חברו, שזה כשמתעלה מהתאוות לעצמו שחושב רק על עצמו בתאוותיו. גם אפשר שעין טובה גורמת לרחמנים, שכיון שלא מקנא בממון חברו אלא מסתפק במה שיש לו אז אין בליבו על חברו (שיש לחברו ואין לו), ולכן יכול לרחם עליו בצערו. נפש שפלה מתרחק מתאוות, ולכן גומל חסדים לחברו כיון שלא חושב רק על תאוותיו לעצמו ולכן פועל למען חברו. יותר מזה, לפירוש רש"י במשנה (להבדיל ממקודם שאמרנו ע"פ פירוש ברטנורא ורמב"ם את הדברים שבמשנה): 'עין טובה - שאין לו קנאה על חברו וחביב עליו כבוד חברו ככבודו', ממילא זהו ממש רחמים שמרחם על חברו כי חביב עליו כבוד חברו. 'רוח נמוכה - עניו ושפל ברך' זה גם בושה שמתבייש מענוותנותו. 'נפש שפלה - שמשפיל עצמו בין אנשים ומעורב ביניהם ואינו גס רוח', ממילא וודאי שזה כולל גמ"ח בהיותו מעורב בין אנשים בשפלות ולכן מיד רץ לעזור לכל הצריך. לכן נראה שהביאו דווקא את אברהם כאביהם של כלל ישראל, שאלו הדברים היסודיים ומהותיים שיש בישראל. לכן נראה גם שבתנחומא הביאו דווקא את שלושת הדברים האלו: מלך, עשיר ובעל רוה"ק כדי להראות שזה הבדל מהותי שיש בין בנ"י לגוים (ולכן לא כטענת הגוים שאילו היה להם מעלות כמלכות עולמית וכדו' היו פועלים כישראל, אלא הפעולות על המציאות נמשכות ע"פ מהותם). מלך (שלמה ונבוכדנצר) זהו כבוד, שישראל ביישנים וענווים ולכן לא פועלים עם הכבוד לרעה, אלא מתקנים אותו לחיוב ע"י פעולות חיוביות, לעומת הגוים שלהיפך מזה. עשיר (דוד והמן) זהו ממון שישראל יודעים להתנהג בו כראוי, בעין טובה, להבדיל מהגוים שהם ההיפך מכך (ממון קשור לעין טובה ורחמים, להבדיל מאכזריות המן להרוג את כולם). רוה"ק (משה ובלעם) זהו מעלה רוחנית גדולה מאוד, ולכן מצריכה התרחקות מתאוות (ולכן בלעם בהיותו קשור לרשעות ותאוות היה צריך להיות סתום עין כדי שתשרה עליו הנבואה, כדברי הבעש"ט, ראה בהרחבה ב'בארץ לא זרועה' - 'בלעם נביא כמשה?' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א). גם אפשר שבתנחומא נאמר בנוסף שבלעם היה אכזרי שלא כנביאים של ישראל שהם רחמנים, כך שקשור לגילוי רחמים, ולכן י"ל ש(בהתאם לגילוי קשר זה, אצל האחרים )המן רצה להרוג את כולם שזה היפך מגמ"ח לאחר (ורצה לשלם בממונו הרב לאחשוורוש, במקום להשתמש לתת לנזקקים), ונבוכדנצר התגאה על הקב"ה, שהחריב את הבית, שזה היפך מביישן. שזהו גילוי מהותם של הגוים, שאינו כישראל, שמעלתם של בנ"י שהם בקדושה וטהרה, שלכן בנ"י הולכים כרצון ה' ומתקנים את העולם כראוי.